משנה ו: כָּל הָעֲרָיוֹת שֶׁאָמְרוּ צָרוֹתֵיהֶן מֻתָּרוֹת, הָלְכוּ הַצָּרוֹת הָאֵלּוּ וְנִשְּׂאוּ וְנִמְצְאוּ אֵלּוּ אַיְלוֹנִיּוֹת, תֵּצֵא מִזֶּה וּמִזֶּה וְכָל הַדְּרָכִים הָאֵלּוּ בָּה:
אגב המשנה הקודמת, בה הובאו הקנסות שקנסו חכמים אשה שנשאת לאחר שקיבלה גט פסול, יובאו עתה במשניות הבאות אופנים נוספים שקנסו חכמים את האשה בקנס זה:
כָּל הָעֲרָיוֹת שֶׁאָמְרוּ עליהם חכמים שאם נפלו ליבום צָרוֹתֵיהֶן מֻתָּרוֹת, כלומר, אדם שהיה נשוי שתי נשים, ומת בלא בנים, ואחת הנשים אסורה להתייבם באיסור ערוה מחמת שהיא קרובה של אחי בעלה, אף צרתה פטורה מיבום, אם אירע שעל סמך זה הָלְכוּ הַצָּרוֹת הָאֵלּוּ וְנִשְּׂאוּ לאחרים בלא להתייבם או לחלוץ, וְנִמְצְאוּ אֵלּוּ אַיְלוֹנִיּוֹת – נמצא שהאשה האחרת, שהיתה אסורה על היבם באיסור ערוה [והיא שפטרה את צרתה מן החליצה והיבום] אינה ראויה לילד, וממילא נישואיה היו בטעות, וכיון שכך אינה יכולה לפטור את צרתה מן היבום, נמצא שצרתה היתה חייבת ביבום או חליצה ונישאת באיסור, קנסוה חכמים [על כך שלא המתינה לברר אם אין צרתה איילונית] שתֵּצֵא מִזֶּה וּמִזֶּה – תתגרש מבעלה השני, ולא תתייבם לאחי בעלה, אלא רק תחלוץ, וְכָל הַדְּרָכִים הָאֵלּוּ בָּה – כל הקנסות שהובאו במשנה הקודמת [שאין לה כתובה מזה ומזה וכו'] נוהגים בה.
