משנה
הַמְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ, וְאָמַר לָהּ בשעת נתינת הגט 'הֲרֵי אַתְּ מֻתֶּרֶת לְכָל אָדָם אֶלָּא לִפְלוֹנִי', כלומר, חוץ מפלוני, שתישארי אסורה עליו, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מַתִּיר – מכשיר את הגירושין, כיון שנאמר בפסוק לגבי כהנים 'וְאִשָּׁה גְּרוּשָׁה מֵאִישָׁהּ לֹא יִקָּחוּ', ללמד שאפילו לא נתגרשה אלא מאישה, ולא הותרה לכל אדם, הרי היא גרושה. וַחֲכָמִים אוֹסְרִים – סוברים שאין אלו גירושין, כיון שעל ידי שיור זה נמצא שהיא עדיין קשורה בבעלה הראשון לגבי איסור זה, ונאמר בתורה 'וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת', שיהא הגט כורת ביניהם לגמרי, ללא שום שיור [ואף שלגבי כהן אמרה התורה 'ואשה גרושה מאישה' היינו כיון שריבתה בהם התורה מצוות יתירות, ואסרה עליהם אפילו אשה שהתגרשה בגט כזה, אך באמת אין גירושיה חלים ולא הותרה להינשא לכל אדם]. כֵּיצַד יַעֲשֶׂה כדי שיחולו הגירושין, יִטְּלֶנּוּ מִמֶּנָּה – יטול ממנה הבעל את הגט, וְיַחֲזוֹר וְיִתְּנֶנּוּ לָהּ, וְיאמַר לָהּ 'הֲרֵי אַתְּ מֻתֶּרֶת לְכָל אָדָם'. וְאִם כְּתָבוֹ לְתוֹכוֹ – אם כתב הבעל לשון זו בתוך נוסח הגט, 'הרי את מותרת לכל אדם אלא לפלוני', אַף עַל פִּי שֶׁחָזַר וּמְחָקוֹ, פָּסוּל, כיון שכתיבת הגט היתה על דעת שיור זה, ונמצא שכתיבתו היתה בפסול, ואי אפשר להכשירו.
גמרא
שנינו במשנה, 'המגרש את אשתו ואמר לה הרי את מותרת לכל אדם אלא לפלוני, רבי אליעזר מתיר, וחכמים אוסרים'. אִיבַּעְיָא לְהוּ – הסתפקו בני הישיבה בביאור מחלוקת זו שבמשנתנו, הַאי – לשון זו של 'אֶלָּא לפלוני', 'חוּץ' הוּא, כוונת המגרש היא שתהא מותרת לכל אדם מלבד אותו פלוני, שלגביו תשאר כאשת איש, אוֹ 'עַל מְנַת' הוּא, וכוונת המגרש שתהא מותרת לכל אדם בתנאי שלאחר הגירושין לא תינשא לאותו אדם פלוני.
מוסיפה הגמרא ומבארת את דעת התנאים לפי שני צדדי הספק, לפי הצד שלשון אלא 'חוּץ' הוּא, וּבְ'חוּץ' הוּא דִּפְלִיגֵי רַבָּנָן עֲלֵיהּ דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר – רק באופן זה, שאמר לשון 'חוץ', חולקים חכמים על רבי אליעזר ואומרים שהגט פסול, וטעמם, דְּהָא שִׁיֵּיר לָהּ בְּגֵט – שהרי באמירה זו נמצא ששייר המגרש בגט עצמו, שלא יחול לגמרי לגבי כל בני האדם, אלא יהיה אדם שלגביו לא יחול הגט כלל, ותהיה נחשבת לגביו כאשת איש של הראשון, וכיון שמהות הגט היא לכרות בין הבעל לאשתו, ואילו גט זה אינו כורתם לגמרי, סוברים חכמים שהגט פסול. אֲבָל בְּ'עַל מְנַת' – אך אם גירשה גירושין גמורים, לגבי כל בני האדם, אלא שהתנה עמה תנאי שלא תינשא לאותו פלוני, מוֹדוּ לֵיהּ – יודו חכמים לרבי אליעזר שהגט כשר, כיון שלא שייר בגירושין עצמם כלום, ואין כאן אלא תנאי חיצוני, מִידֵי דַּהֲוָה אַכָּל תְּנַאי דְעָלְמָא – והרי זה דומה לכל תנאי שמתנה האדם בגט, שאינו פוסל את הגט, אלא אם התקיים התנאי הרי הגירושין חלים. אוֹ דִּילְמָא – או שמא נאמר, לשון 'אלא' שבמשנתנו, 'עַל מְנַת' הוּא, וּבְעַל מְנַת הוּא דְּפַלִּיג רַבִּי אֱלִיעֶזֶר עֲלַיְהוּ דְּרַבָּנָן – ורק באופן זה שאמר המגרש את דבריו בלשון תנאי חולק רבי אליעזר על דברי חכמים וסובר שהגט כשר, וכטעם שהתבאר, שאין כאן אלא תנאי חיצוני בגירושין, אֲבָל בְּאומר לשון 'חוּץ', שאומר שלגבי אדם מסוים לא תהא האשה מגורשת, מוֹדֶה לְהוּ – מודה רבי אליעזר לחכמים שהגט פסול, דְּהָא שִׁיֵּיר לֵיהּ בַּגֵּט – שהרי שייר בגט עצמו, שלא יהיו גירושין גירושין גמורים. וּפָשַׁט רָבִינָא, דְלשון 'אלא' שבמשנתנו 'חוּץ' הוּא, ורק באופן זה פוסלים חכמים את הגט, אֲבָל בְּאומר לשון 'עַל מְנַת' מוֹדוּ לֵיהּ – מודים חכמים לרבי אליעזר שהגט כשר, כמו כל תנאי שבגט.
