משנה ג: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אֵין אָדָם צָרִיךְ לִקְרוֹת שֵׁם לְמַעְשַׂר עָנִי שֶׁל דְּמַאי. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, קוֹרֵא שֵׁם וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְהַפְרִישׁ:
משנה ג: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אֵין אָדָם צָרִיךְ לִקְרוֹת שֵׁם לְמַעְשַׂר עָנִי שֶׁל דְּמַאי, כיון שעמי הארץ יודעים שהאוכל פירות שלא הופרשו מהם מעשר עני חייב מיתה בידי שמים, ולכן הם מפרישים אותם, ונוטלים אותם לעצמם, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אף על פי כן קוֹרֵא להם האדם שֵׁם 'מעשר עני', וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְהַפְרִישׁ, כיון שהעני נחשב כ'מוציא מחבירו', ועליו הראיה שעדיין לא הופרש מעשר עני מפירות אלו, וטעמם של חכמים הוא כיון שאין לבעלים כל הפסד בדבר, שהרי בין כך אינו צריך ליתנם לעניים, לכן עליו לקרוא לו שם מספק:
