משנה ז: הַלּוֹקֵחַ מִבַּעַל הַבַּיִת וְחָזַר וְלָקַח מִמֶּנּוּ שְׁנִיָּה, מְעַשֵּׂר מִזֶּה עַל זֶה, אֲפִלּוּ מִשְּׁתֵּי קֻפּוֹת, אֲפִלּוּ מִשְּׁתֵּי עֲיָרוֹת. בַּעַל הַבַּיִת שֶׁהָיָה מוֹכֵר יָרָק בַּשּׁוּק, בִּזְמַן שֶׁמְּבִיאִין לוֹ מִגַּנּוֹתָיו, מְעַשֵּׂר מֵאַחַת עַל הַכֹּל. וּמִגַּנּוֹת אֲחֵרוֹת, מְעַשֵּׂר מִכָּל אֶחָד וְאֶחָד:
משנה ז: הַלּוֹקֵחַ מִבַּעַל הַבַּיִת המוכר את הגדל בשדותיו, ואותו בעל הבית הוא עם הארץ שאין ידוע אם הוא מעשר או לא, וְחָזַר וְלָקַח מִמֶּנּוּ פעם שְׁנִיָּה, ואינו יודע אם הוא עישר את מה שמכר לו או לא, מְעַשֵּׂר הלוקח מִזֶּה עַל זֶה, אֲפִלּוּ מִשְּׁתֵּי קֻפּוֹת, אֲפִלּוּ מִשְּׁתֵּי עֲיָרוֹת, כיון שאם הוא מעשר, הרי הכל מעושר, ואם אינו מעשר הרי הכל אינו מעושר, ואין חשש שמא חלק מעושר וחלק אינו מעושר.
בַּעַל הַבַּיִת שֶׁהָיָה מוֹכֵר יָרָק בַּשּׁוּק, וקנה ממנו אותו אדם פעמיים, בִּזְמַן שֶׁמְּבִיאִין לוֹ לבעל הבית למכור רק מִגַּנּוֹתָיו, מְעַשֵּׂר מֵאַחַת עַל הַכֹּל, וכפי שהתבאר, שאין חשש שמא חלק מעושר וחלק אינו מעושר. וּאילו בזמן שמביאים לו למכור מִגַּנּוֹת אֲחֵרוֹת, של בני אדם אחרים, מְעַשֵּׂר מִכָּל אֶחָד וְאֶחָד, שמא מה שקנה בתחילה ומה שקנה בפעם השניה אינם מאותו אדם, וחלקם מעושרים וחלקם אינם מעושרים.
