משנה י: עָצִיץ נָקוּב, הֲרֵי זֶה כָּאָרֶץ. תָּרַם מֵהָאָרֶץ עַל עָצִיץ נָקוּב, מֵעָצִיץ נָקוּב עַל הָאָרֶץ, תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה. מִשֶּׁאֵינוֹ נָקוּב עַל הַנָּקוּב, תְּרוּמָה, וְיַחֲזֹר וְיִתְרֹם. מִן הַנָּקוּב עַל שֶׁאֵינוֹ נָקוּב, תְּרוּמָה, וְלֹא תֵאָכֵל עַד שֶׁיּוֹצִיא עָלֶיהָ תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת:
משנה י: עָצִיץ נָקוּב, והיינו שיש בתחתיתו נקב בגודל של שורש קטן, וזרעו בו תבואה, הֲרֵי זֶה כָּאָרֶץ – דין התבואה הגדלה בו כדין תבואה הצומחת באדמה ממש, ושתיהן חייבות בתרומות ומעשרות, ולכן אם תָּרַם מֵהָאָרֶץ עַל עָצִיץ נָקוּב [-מתבואה שגדלה בארץ על תבואה שגדלה בעציץ נקוב], או מֵעָצִיץ נָקוּב עַל הָאָרֶץ, תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה [ואף לכתחילה מותר לעשות כן, ונקטה המשנה לשון דיעבד, מחמת הסיפא]. ואם תרם מִתבואה שגדלה בעציץ שֶּׁאֵינוֹ נָקוּב, החייב בהפרשת תרומות ומעשרות רק מדרבנן, עַל הַנָּקוּב, שתבואתו חייבת בהפרשת תרומות ומעשרות מן התורה, הרי זו נחשבת תְּרוּמָה, ואף שבאמת לא חלה הפרשתו, כיון שהפריש מהפטור על החיוב, מכל מקום חייבוהו חכמים ליתנה לכהן כדי לא יבואו לזלזל בתרומה, ואינו צריך לחזור ולהפריש עליה תרומות ומעשרות ממקום אחר קודם שיתננה לכהן, כיון שמן התורה אין תבואה זו חייבת כלל בתרומות ומעשרות, וְיַחֲזֹר וְיִתְרֹם. אך אם הפריש מִן הַנָּקוּב, החייבת בתרומות ומעשרות מהתורה, עַל שֶׁאֵינוֹ נָקוּב, החייבת בתרומות ומעשרות מדרבנן, הרי זו תְּרוּמָה, ואף שהפריש מהחיוב על הפטור, חייבוהו חכמים לתת את מה שהפריש לכהן, כדי שלא יבואו לזלזל בתרומה, וְלֹא תֵאָכֵל על ידי הכהן עַד שֶׁיּוֹצִיא עָלֶיהָ תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת, כיון שתבואה זו [שגדלה בעציץ נקוב] חייבת בתרומות ומעשרות מהתורה, והרי זה טבל גמור, ואין הכהן רשאי לאוכלו עד שיפריש עליו ממקום אחר.
