משנה ג: כֹּהֵן וְלֵוִי שֶׁקִּבְּלוּ שָׂדֶה מִיִּשְׂרָאֵל, כְּשֵׁם שֶׁחוֹלְקִין בַּחֻלִּין כָּךְ חוֹלְקִין בַּתְּרוּמָה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אַף הַמַּעַשְׂרוֹת שֶׁלָּהֶן, שֶׁעַל מְנָת כֵּן בָּאוּ:
משנה ג: כֹּהֵן וְלֵוִי שֶׁקִּבְּלוּ שָׂדֶה בחכירות מִיִּשְׂרָאֵל, כְּשֵׁם שֶׁחוֹלְקִין עם בעל השדה בַּחֻלִּין, כָּךְ חוֹלְקִין בַּתְּרוּמָה ובמעשרות, כלומר, אין הכהן רשאי ליטול את כל התרומה לעצמו, ולא הלוי נוטל את כל המעשר לעצמו, אלא נותן לבעל השדה את חלקו בתרומה ובמעשר, מחצה שליש או רביע, ובעל השדה יתנו לאיזה כהן או לוי שירצה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אַף הַמַּעַשְׂרוֹת שֶׁלָּהֶן, שאם המקבל הוא כהן כל התרומה שלו, ואם המקבל הוא לוי כל המעשרות שלו, כיון שֶׁעַל מְנָת כֵּן בָּאוּ לעבוד בשדה זו [וחכמים סוברים שאף אם על מנת כן באו, הרי כיון שלא נעשה על כך כל קנין, לא זכו].
