משנה ז: שְׁנַיִם שֶׁבָּצְרוּ אֶת כַּרְמֵיהֶם לְתוֹךְ גַּת אַחַת, אֶחָד מְעַשֵּׂר וְאֶחָד שֶׁאֵינוֹ מְעַשֵּׂר, הַמְעַשֵּׂר מְעַשֵּׂר אֶת שֶׁלּוֹ, וְחֶלְקוֹ בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא:
משנה ז: שְׁנַיִם שֶׁבָּצְרוּ אֶת הענבים שבכַּרְמֵיהֶם המשותפים לְתוֹךְ גַּת אַחַת, אֶחָד מהם מְעַשֵּׂר – נאמן על המעשרות, וְאֶחָד שֶׁאֵינוֹ מְעַשֵּׂר – אינו נאמן על המעשרות, הַמְעַשֵּׂר, מְעַשֵּׂר אֶת שֶׁלּוֹ, ואף שאינו יודע מה הוא חלקו, שהרי הכל מעורב, חלה הפרשתו על החלק שלו, וְחֶלְקוֹ של חבירו, בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא, הרי הוא דמאי, כיון שאינו יכול לסמוך על חבירו שעישר כראוי, וכיון שהחלקים מעורבים, צריך המעשר להפריש גם על החצי של חבירו מספק [ואין אומרים שכאשר יטול המעשר חצי מהיין יתברר שזהו החלק הראוי לו מתחילה וחלה הפרשתו על חצי זה, אלא 'אין ברירה' באופן זה, ועליו להפריש גם על המחצית השניה, כדין דמאי].
