משנה ו: הָיוּ לְפָנָיו שְׁתֵּי כַלְכָּלוֹת שֶׁל טֶבֶל, וְאָמַר, מַעַשְׂרוֹת זוֹ בָזוֹ, הָרִאשׁוֹנָה מְעֻשָּׂרֶת. שֶׁל זוֹ בָזוֹ וְשֶׁל זוֹ בָזוֹ, הָרִאשׁוֹנָה מְעֻשֶּׂרֶת. מַעַשְׂרוֹתֵיהֶן מַעַשְׂרוֹת כַּלְכָּלָה בַחֲבֶרְתָּהּ, קָרָא שֵׁם:
משנה ז: הָיוּ לְפָנָיו שְׁתֵּי כַלְכָּלוֹת [-סלסלאות] שֶׁל פירות טֶבֶל, וְאָמַר, 'מַעַשְׂרוֹת כלכלה זוֹ יהיו בְּכלכלה זוֹ', הָרִאשׁוֹנָה מְעֻשָּׂרֶת, ומעשרותיה נמצאים בתוך הכלכלה השניה, ומפריש מהכלכלה השניה את המעשרות של שתי הכלכלות. ואם אמר שיהיו המעשרות שֶׁל זוֹ בָזוֹ – של הראשונה בשניה, וְשֶׁל זוֹ בָזוֹ – ושל השניה בראשונה, רק הָרִאשׁוֹנָה מְעֻשֶּׂרֶת, כיון שמיד כשאמר שיהיו מעשרותיה בשניה, נתקנה הראשונה, והרי היא עתה פטורה ממעשר, ואינו יכול להפריש ממנה על הכלכלה השניה החייבת במעשר, שהרי אין מפרישין מהפטור על החיוב. ואם אמר 'מַעַשְׂרוֹתֵיהֶן מַעַשְׂרוֹת כַּלְכָּלָה בַחֲבֶרְתָּהּ', כלומר, אמר בבת אחת שהמעשרות של כל אחת מהכלכלות יהיו בכלכלה האחרת, הרי קָרָא שֵׁם מעשר לשתיהן יחד, ומפריש מזו על זו ומזו על זו, ואינו יכול להפריש עליהם ממקום אחר, כיון שכבר קרא להם שם.
