שישי
ג' אדר התשפ"ו
שישי
ג' אדר התשפ"ו

חיפוש בארכיון

מסכת דמאי, פרק ז, משנה ז 2

המשך משנה ז: מֵאָה חֻלִּין מְתֻקָּנִים מֵאָה מַעֲשֵׂר, נוֹטֵל מֵאָה וָעֶשֶׂר. מֵאָה טֶבֶל תִּשְׁעִים מַעֲשֵׂר, תִּשְׁעִים טֶבֶל וּשְׁמוֹנִים מַעֲשֵׂר, לֹא הִפְסִיד כְּלוּם. זֶה הַכְּלָל, כָּל זְמַן שֶׁהַטֶּבֶל מְרֻבֶּה, לֹא הִפְסִיד כְּלוּם:

מֵאָה חֻלִּין מְתֻקָּנִים, שהופרשו מהם כל המעשרות ותרומת מעשר, ומֵאָה מַעֲשֵׂר ראשון שלא הופרשה ממנו תרומת מעשר, שהתערבו זה בזה, ונמצא שיש בתערובת זו עשרה פירות של תרומת מעשר, וצריך להפרישם דוקא מהפירות של המעשר [שהרי החולין המתוקנים כבר פטורים, ואין מפרישים מהפטור על החיוב], נוֹטֵל מֵאָה וָעֶשֶׂר פירות, שבתוכם בודאי יש עשרה מהמעשר, ועושה אותם תרומת מעשר, ומוכר לכהן את כל מאה ועשר הפירות, ומשלם לו הכהן רק על דמי מאה מתוכם, שהרי העשרה של תרומת מעשר שייכים לכהן. והתשעים הנותרים בידו מותרים ממה נפשך, אם הם מהחולין המתוקנים, הרי ודאי שהם מותרים, ואם הם משל המעשר הרי הפריש מהם תרומת מעשר, ומותרים באכילה.

בכל אופני התערובות שהתבארו עד עתה, מפסיד בעל הפירות מחמת תערובת זו, כיון שלאחר שהפריש תרומת מעשר המעורבת בשאר פירות, עליו למכור לכהן את כל החלק של התערובת שיש בו תרומת מעשר, והכהן אינו משלם מחיר של פירות חולין אלא של פירות תרומה, שהם זולים יותר. המשנה מבארת עתה שיש אופנים שבהם אין לבעל התערובת כל הפסד:

התערבו לאדם מֵאָה פירות של טֶבֶל עם תִּשְׁעִים פירות של מַעֲשֵׂר, וכן אם התערבו לו תִּשְׁעִים פירות של טֶבֶל וּשְׁמוֹנִים פירות של מַעֲשֵׂר, לֹא הִפְסִיד כְּלוּם, שהרי כאשר יש לו מאה טבל עליו להפריש פרי אחד לתרומת מעשר, ומתוך תשעים מעשר עליו להפריש תשע לתרומת מעשר, הרי יחד הם עשרה פירות, ומפריש עשרה מתוך התערובת לתרומת מעשר, וכל הפירות מותרים ממה נפשך, אם היו אלו מתוך המעשר, הועילה הפרשתו, שהרי מותר לעשות ממעשר תרומת מעשר, ופטר גם את הטבל וגם את המעשר, ואם היו אלו מתוך הטבל, הרי כיון שיש בטבל עשרה פירות של מעשר, רשאי לעשותם תרומת מעשר, תשעה מהם יפטרו את הטבל, והאחד את החולין, נמצא שבכל אופן הפריש רק עשרה פירות, כפי שהיה חייב להפריש בין כך, והתיר בכך את הכל. והוא הדין באופן השני של המשנה, שהיו תשעים טבל ושמונים מעשר, שעליו להפריש לתרומת מעשר שמונה פירות עבור המעשר, ותשע עשיריות עבור הטבל, ונותנם לכהן, והשאר מותר ממה נפשך, וכפי שהתבאר. מסיימת המשנה ואומרת, זֶה הַכְּלָל, כָּל זְמַן שֶׁהַטֶּבֶל מְרֻבֶּה בשיעור כזה שבמעשר של הטבל יש שיעור שיש בו כדי להפריש תרומת מעשר גם עבור הטבל עצמו וגם עבור המעשר, לֹא הִפְסִיד כְּלוּם, וכפי שהתבאר, שמפריש את השיעור שהיה חייב בו בין כך, וכל הפירות נפטרים.

 

https://2halachot.org/halacha/מסכת-ברכות-פרק-א-משנה-א