משנה ה: הַשּׁוֹחֵט אֶת הַמֻּקְדָּשִׁין לֶאֱכוֹל שְׁלִיל אוֹ שִׁלְיָא בַחוּץ, לֹא פִגֵּל. הַמּוֹלֵק תּוֹרין בִּפְנִים לֶאֱכוֹל בֵּיצֵיהֶם בַּחוּץ, לֹא פִגֵּל. חֲלֵב הַמֻּקְדָּשִׁין וּבֵיצֵי תוֹרִין, אֵין חַיָּבִין עֲלֵיהֶם מִשּׁוּם פִּגּוּל וְנוֹתָר וְטָמֵא:
משנה ה: הַשּׁוֹחֵט אֶת הַמֻּקְדָּשִׁין במחשבה לֶאֱכוֹל שְׁלִיל – עובר שבמעיה אוֹ שִׁלְיָא, בַחוּץ, בין חוץ לזמנו ובין חוץ למקומו, הרי זה לֹא פִגֵּל ולא פסל, כיון שאין הם נחשבים 'אוכל' לענין זה. הַמּוֹלֵק תּוֹרִין בִּפְנִים במחשבה לֶאֱכוֹל בֵּיצֵיהֶם שבמעיהם בַּחוּץ, לֹא פִגֵּל. חֲלֵב הַמֻּקְדָּשִׁין – חלב שבגוף קרבנות נקבות, וּבֵיצֵי תוֹרִין, אֵין חַיָּבִין עֲלֵיהֶם מִשּׁוּם פִּגּוּל וְנוֹתָר וְטָמֵא, כלומר, גם באופן שהקרבן עצמו פגול או נותר או טמא, ויש איסור כרת באכילתו, אין חיוב כרת על החלב של הבהמה או הביצים של העוף, כיון שאין זה חלק מגוף הקרבן.
