משנה ו: מָלַק וְנִמְצָא טְרֵפָה, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, אֵינָהּ מְטַמְּאָה בְבֵית הַבְּלִיעָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מְטַמְּאָה בְבֵית הַבְּלִיעָה. אָמַר רַבִּי מֵאִיר, מָה אִם נִבְלַת בְּהֵמָה שֶׁהִיא מְטַמְּאָה בְמַגָּע וּבְמַשָּׂא, שְׁחִיטָתָהּ מְטַהֶרֶת אֶת טְרֵפָתָהּ מִטֻמְאָתָהּ. נִבְלַת הָעוֹף שֶׁאֵינָה מְטַמְּאָה בְמַגָּע וּבְמַשָּׂא, אֵינוֹ דִין שֶׁתְּהֵא שְׁחִיטָתָהּ מְטַהֶרֶת אֶת טְרֵפָתָהּ מִטֻּמְאָתָהּ. מַה מָּצִינוּ בִשְׁחִיטָתָהּ שֶׁהִיא מַכְשַׁרְתָּהּ בַּאֲכִילָה, וּמְטַהֶרֶת אֶת טְרֵפָתָהּ מִטֻּמְאָתָהּ, אַף מְלִיקָתָהּ שֶׁהִיא מַכְשַׁרְתָּהּ בַּאֲכִילָה, תְּטַהֵר אֶת טְרֵפָתָהּ מִטֻּמְאָתָהּ. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, דַּיָּהּ כְּנִבְלַת בְּהֵמָה, שְׁחִיטָתָהּ מְטַהַרְתָּהּ אֲבָל לֹא מְלִיקָתָהּ:
משנה ו: משנתנו ממשיכה לבאר מתי מליקה נחשבת כשחיטה [אף שהקרבן פסול] לענין זה שאין העוף נחשב כנבילה, ואינו מטמא את האוכלו בבית הבליעה: מָלַק את קרבן העוף, וְנִמְצָא טְרֵפָה, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, אֵינָהּ מְטַמְּאָה בְבֵית הַבְּלִיעָה, כיון שמליקת העוף הוציאה אותו מכלל 'נבילה', ואף שהוא טריפה, ופסול למזבח, מכל מקום אינו מטמא. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מְטַמְּאָה בְבֵית הַבְּלִיעָה, כיון שלדעת רבי יהודה אפילו בשחיטה של חולין, אם נמצא העוף טריפה, הרי הוא מטמא את האוכלו בבית הבליעה, והוא הדין למליקת קדשים. אָמַר רַבִּי מֵאִיר, והלא הדברים נלמדים בקל וחומר, ומָה אִם נִבְלַת בְּהֵמָה, שֶׁהִיא טמאה בטומאה חמורה, שהרי היא מְטַמְּאָה בְמַגָּע וּבְמַשָּׂא, מכל מקום שְׁחִיטָתָהּ מְטַהֶרֶת אֶת טְרֵפָתָהּ מִטֻמְאָתָהּ, כלומר, אם נשחטה ונמצאה טריפה, אינה מטמאת, נִבְלַת הָעוֹף שטומאתה קלה יותר, שֶׁאֵינָה מְטַמְּאָה בְמַגָּע וּבְמַשָּׂא, אלא רק בבית הבליעה, אֵינוֹ דִין שֶׁתְּהֵא שְׁחִיטָתָהּ מְטַהֶרֶת אֶת טְרֵפָתָהּ מִטֻּמְאָתָהּ, ואף על פי שנמצאה טריפה, אינה מטמאת את האוכלה. ממשיך רבי מאיר ומבאר את דין המליקה, מַה מָּצִינוּ בִשְׁחִיטָתָהּ [של העוף], שֶׁהִיא מַכְשַׁרְתָּהּ בַּאֲכִילָה, וּמְטַהֶרֶת אֶת טְרֵפָתָהּ מִטֻּמְאָתָהּ, אַף מְלִיקָתָהּ, כשזהו עוף של קדשים, שֶׁהִיא מַכְשַׁרְתָּהּ בַּאֲכִילָה לכהנים, תְּטַהֵר אֶת טְרֵפָתָהּ מִטֻּמְאָתָהּ. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, שלא כדברי רבי מאיר [שגם שחיטה וגם מליקה של טריפה מטהרים אותה], ושלא כדברי רבי יהודה [שגם שחיטה וגם מליקה של הטריפה אינם מטהרים אותה], אלא דַּיָּהּ לטריפת העוף שתהיה כְּנִבְלַת בְּהֵמָה, ולכן רק שְׁחִיטָתָהּ מְטַהַרְתָּהּ אפילו שנמצאה טריפה, כיון שדבר זה מצאנו בפירוש בבהמה, ששחיטתה מטהרתה אפילו שהיא טריפה, אֲבָל לֹא מְלִיקָתָהּ, כיון שדבר זה לא מצאנו בבהמה, שהרי אין כלל מליקה בבהמה, ואין למדים מליקת העוף משחיטתו.
