משנה ב: קָדָשִׁים בְּקָדָשִׁים מִין בְּמִינוֹ, זֶה יִקְרַב לְשֵׁם מִי שֶׁהוּא וְזֶה יִקְרַב לְשֵׁם מִי שֶׁהוּא. קָדָשִׁים בְּקָדָשִׁים מִין בְּשֶׁאֵינוֹ מִינוֹ, יִרְעוּ עַד שֶׁיִּסְתָּאֲבוּ, וְיִמָּכְרוּ וְיָבִיא בִדְמֵי הַיָּפֶה שֶׁבָּהֶן מִמִּין זֶה, וּבִדְמֵי הַיָּפֶה שֶׁבָּהֶן מִמִּין זֶה, וְיַפְסִיד הַמּוֹתָר מִבֵּיתוֹ. נִתְעָרְבוּ בִּבְכוֹר וּבְמַעֲשֵׂר, יִרְעוּ עַד שֶׁיִּסְתָּאֲבוּ, וְיֵאָכְלוּ כִבְכוֹר וּכְמַעֲשֵׂר. הַכֹּל יְכוֹלִין לְהִתְעָרֵב, חוּץ מִן הַחַטָּאת וּמִן הָאָשָׁם:
משנה ב: משנתנו ממשיכה לבאר את דיני התערובות בקרבנות: קָדָשִׁים שהתערבו בְּקָדָשִׁים, אם היתה התערובת של מִין בְּמִינוֹ, כגון חטאת בחטאת, או עולה בעולה, אף על פי שלא ידוע לנו למי שייך כל אחד מהקרבנות, אין בכך חסרון, אלא זֶה יִקְרַב לְשֵׁם מִי שֶׁהוּא, וְזֶה יִקְרַב לְשֵׁם מִי שֶׁהוּא, כלומר, יכוין בהקרבת כל אחד מהם שהוא לשם בעליו, אף שאינו יודע מי הוא בעליו. אבל אם התערבו קָדָשִׁים בְּקָדָשִׁים מִין בְּשֶׁאֵינוֹ מִינוֹ, כגון שלמים בעולה, שבאופן זה אי אפשר להקריבם, כיון שיש חילוק בין הקרבנות השונים לגבי מקום ואופן זריקת הדמים, הקטרת האימורים וזמן אכילת הבשר, לכן קרבנות אלו יִרְעוּ עַד שֶׁיִּסְתָּאֲבוּ – שיפול בהם מום, וְיִמָּכְרוּ, וכיון שצריך להביא בדמיהם קרבן אחר, ואינו יודע מי מהם היה שלמים ומי היה עולה, אם לא היו דמיהם שוים אינו יכול להביא בדמי המועט אחד מהקרבנות, שמא היה זה הקרבן היקר יותר, וְלכן יָבִיא בִדְמֵי הַיָּפֶה שֶׁבָּהֶן מִמִּין זֶה, וּבִדְמֵי הַיָּפֶה שֶׁבָּהֶן מִמִּין זֶה, כלומר, יקנה שני קרבנות, שלמים ועולה, שכל אחד מהם יהיה שוה כפי שהיה שוה הקרבן היקר מבין התערובת, וְיַפְסִיד הַמּוֹתָר מִבֵּיתוֹ – את התוספת שצריך להוסיף לקניית הקרבן השני, שמחירו היה זול יותר ועתה צריך הוא לקנותו בדמים יקרים, ישלם משלו.
נִתְעָרְבוּ בהמות קדשים בִּבְכוֹר וּבְמַעֲשֵׂר בהמה, שאין להם פדיון, יִרְעוּ כולם עַד שֶׁיִּסְתָּאֲבוּ, ויחלל את דמי הקרבן על מעות [אף שאינו יודע מי מהם הוא הקרבן], ויקנה בדמים שקיבל בהמת קדשים אחרת, במקום זו שהתערבה בבכור או במעשר, וכיון שלבכור או למעשר שבתערובת אין פדיון, ינהג כן בכולם מספק, וְיֵאָכְלוּ כולם כִבְכוֹר וּכְמַעֲשֵׂר, הבכור לכהנים והמעשר לבעלים, ואסור למכור אותם באיטליז ובמשקל. מוסיפה המשנה ואומרת, הַכֹּל – כל סוגי הקרבנות יְכוֹלִין לְהִתְעָרֵב, באופן שלא יהא ידוע מי הוא כל אחד מהם, חוּץ מִן הַחַטָּאת וּמִן הָאָשָׁם, כיון שהחטאת לעולם אינה איל ולא כבש זכר, והאשם הוא רק איל, או כבש זכר.
