משנה ד: בֶּגֶד שֶׁיָּצָא חוּץ לַקְּלָעִים, נִכְנָס וּמְכַבְּסוֹ בְמָקוֹם קָדוֹשׁ. נִטְמָא חוּץ לַקְּלָעִים, קוֹרְעוֹ, וְנִכְנָס וּמְכַבְּסוֹ בְמָקוֹם קָדוֹשׁ. כְּלִי חֶרֶס שֶׁיָּצָא חוּץ לַקְּלָעִים, נִכְנָס וְשׁוֹבְרוֹ בְמָקוֹם קָדוֹשׁ. נִטְמָא חוּץ לַקְּלָעִים, נוֹקְבוֹ, וְנִכְנָס וְשׁוֹבְרוֹ בְמָקוֹם קָדוֹשׁ:
משנה ד: נאמר בפסוק לגבי דם החטאת (ויקרא ו כ-כא) 'וַאֲשֶׁר יִזֶּה מִדָּמָהּ עַל הַבֶּגֶד אֲשֶׁר יִזֶּה עָלֶיהָ תְּכַבֵּס בְּמָקוֹם קָדֹשׁ: וּכְלִי חֶרֶשׂ אֲשֶׁר תְּבֻשַּׁל בּוֹ יִשָּׁבֵר, וְאִם בִּכְלִי נְחֹשֶׁת בֻּשָּׁלָה וּמֹרַק וְשֻׁטַּף בַּמָּיִם', הרי נאמרו כאן שלשה דינים השייכים בדם החטאת, כיבוס הבגד, שבירת כלי חרס, ומירוק ושטיפת כלי נחושת, ומשנתנו מבארת דינים אלו: אֶחָד [-בין] הַבֶּגֶד, וְאֶחָד הַשַּׂק, וְאֶחָד הָעוֹר, שניתז עליהם מדם החטאת, טְעוּנִין כִּבּוּס בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ, והיינו בעזרה. וְאף שְׁבִירַת כְּלִי חֶרֶס שניתז עליו מדם החטאת נעשית בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ, ואף שלא נאמר הדבר בפסוק בפירוש, מכל מקום מכך שהסמיכה התורה את דין שבירת כלי חרס לדין כיבוס הבגד, יש ללמוד שאף שבירת כלי החרס צריכה להיעשות במקום קדוש. וְכן מְרִיקָה וּשְׁטִיפָה בִּכְלִי נְחשֶׁת או בשאר כלי מתכות, צריכה גם היא להיעשות בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ. ודין זֶה, שיש צורך לכבס בגד שהיזה עליו דם חטאת, ולשבור כלי חרס שהיזה עליו דם חטאת, הוא חֹמֶר שיש בַּחַטָּאת יותר מִשאר קָּדְשֵׁי קָדָשִׁים, כיון שדין זה נאמר רק בדם חטאת, ולא בשאר קדשי קדשים [אמנם דין מירוק ושטיפה בכלי נחושת נאמר גם בשאר קדשי קדשים].
