משנה ה: בֶּגֶד שֶׁיָּצָא חוּץ לַקְּלָעִים, נִכְנָס וּמְכַבְּסוֹ בְמָקוֹם קָדוֹשׁ. נִטְמָא חוּץ לַקְּלָעִים, קוֹרְעוֹ, וְנִכְנָס וּמְכַבְּסוֹ בְמָקוֹם קָדוֹשׁ. כְּלִי חֶרֶס שֶׁיָּצָא חוּץ לַקְּלָעִים, נִכְנָס וְשׁוֹבְרוֹ בְמָקוֹם קָדוֹשׁ. נִטְמָא חוּץ לַקְּלָעִים, נוֹקְבוֹ, וְנִכְנָס וְשׁוֹבְרוֹ בְמָקוֹם קָדוֹשׁ:
משנה ה: נאמר בפסוק לגבי קרבן חטאת (ויקרא ו כ-כא) "כֹּל אֲשֶׁר יִגַּע בִּבְשָׂרָהּ יִקְדָּשׁ, וַאֲשֶׁר יִזֶּה מִדָּמָהּ עַל הַבֶּגֶד אֲשֶׁר יִזֶּה עָלֶיהָ, תְּכַבֵּס בְּמָקוֹם קָדֹשׁ. וּכְלִי חֶרֶשׂ אֲשֶׁר תְּבֻשַּׁל בּוֹ, יִשָּׁבֵר", משנתנו מבארת כיצד נוהגים באופן שהבגד או הכלי הללו היו מחוץ לעזרה: בֶּגֶד שהוזה עליו דם חטאת, הטעון כיבוס, שֶׁיָּצָא חוּץ לַקְּלָעִים קודם שכובס, נִכְנָס וּמְכַבְּסוֹ בְמָקוֹם קָדוֹשׁ. ואם נִטְמָא הבגד בהיותו חוּץ לַקְּלָעִים, והרי אסור להכניס דבר טמא לעזרה, קוֹרְעוֹ כדי שיטהר מטומאתו [שאין טומאה שייכת אלא בכלי או בגד שלמים], וְנִכְנָס עם הבגד וּמְכַבְּסוֹ בְמָקוֹם קָדוֹשׁ. כְּלִי חֶרֶס שהתבשל בו בשר חטאת, שֶׁיָּצָא חוּץ לַקְּלָעִים, נִכְנָס עם הכלי וְשׁוֹבְרוֹ בְמָקוֹם קָדוֹשׁ. נִטְמָא הכלי חוּץ לַקְּלָעִים, נוֹקְבוֹ כדי שתפקע ממנו הטומאה, וְנִכְנָס עם הכלי, וְשׁוֹבְרוֹ בְמָקוֹם קָדוֹשׁ:
