משנה ח: הַחַטָּאת שֶׁקִּבֵּל דָּמָהּ בְּכוֹס אֶחָד, נָתַן בַּחוּץ וְחָזַר וְנָתַן בִּפְנִים, בִּפְנִים וְחָזַר וְנָתַן בַּחוּץ, חַיָּב, שֶׁכֻּלּוֹ רָאוּי לָבוֹא בִפְנִים. קִבֵּל דָּמָהּ בִּשְׁנֵי כוֹסוֹת, נָתַן שְׁנֵיהֶן בִּפְנִים, פָּטוּר. שְׁנֵיהֶן בַּחוּץ, חַיָּב, אֶחָד בִּפְנִים וְאֶחָד בַּחוּץ, פָּטוּר. אֶחָד בַּחוּץ וְאֶחָד בִּפְנִים, חַיָּב עַל הַחִיצוֹן, וְהַפְּנִימִי מְכַפֵּר. לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְמַפְרִישׁ חַטָּאתוֹ וְאָבְדָה וְהִפְרִישׁ אַחֶרֶת תַּחְתֶּיהָ וְאַחַר כָּךְ נִמְצֵאת הָרִאשׁוֹנָה, וַהֲרֵי שְׁתֵּיהֶן עוֹמְדוֹת, שָׁחַט שְׁתֵּיהֶן בִפְנִים, פָטוּר שָׁחַט שְׁתֵּיהֶן בַּחוּץ, חַיָּב. אַחַת בִּפְנִים וְאַחַת בַּחוּץ, פָּטוּר. אַחַת בַּחוּץ וְאַחַת בִּפְנִים, חַיָּב עַל הַחִיצוֹנָה, וְהַפְּנִימִית מְכַפֶּרֶת. כְּשֵׁם שֶׁדָּמָהּ פּוֹטֵר אֶת בְּשָׂרָהּ, כָּךְ הוּא פוֹטֵר אֶת בְּשַׂר חֲבֶרְתָּהּ:
משנה ח: כפי שהתבאר לעיל (משנה ו), סובר רבי נחמיה ששיירי הדם של חטאות פנימיות, שנתנו בחוץ, חייב, כיון שלשיטתו שפיכת שיירי הדם של חטאות אלו מעכבת, ומשנתנו מביאה את המשך שיטתו: הַחַטָּאת – חטאת פנימית, שדמה ניתן על מזבח הפנימי, שֶׁקִּבֵּל את דָּמָהּ בְּכוֹס אֶחָד, ונָתַן מדם זה בַּחוּץ וְחָזַר וְנָתַן בִּפְנִים, או שנתן בִּפְנִים וְחָזַר וְנָתַן בַּחוּץ, חַיָּב כרת על הנתינה בחוץ, לפי שֶׁכֻּלּוֹ – כל הדם שבכוס רָאוּי לָבוֹא בִפְנִים.
קִבֵּל דָּמָהּ בִּשְׁנֵי כוֹסוֹת, נָתַן שְׁנֵיהֶן בִּפְנִים, כראוי, פָּטוּר [ודין זה פשוט הוא, שהרי נהג כדין, אלא שהביאה המשנה אופן זה אגב האופנים האחרים]. נתן את שְׁנֵיהֶן בַּחוּץ, חַיָּב. נתן כוס אֶחָד בִּפְנִים וְכוס אֶחָד בַּחוּץ, פָּטוּר, כיון שאף לשיטת רבי נחמיה, כאשר קיבל את הדם בשתי כוסות, הכוס האחת 'דוחה' את הכוס השניה, שלא יהא צורך ליתנה על גבי המזבח. נתן כוס אֶחָד בַּחוּץ וְכוס אֶחָד בִּפְנִים, חַיָּב עַל הַחִיצוֹן, וְהַפְּנִימִי מְכַפֵּר, כיון שזריקת כוס אחת בחוץ אינה פוסלת את שאר הדם שנשאר בפנים. לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְמַפְרִישׁ חַטָּאתוֹ, וְאָבְדָה, וְהִפְרִישׁ אַחֶרֶת תַּחְתֶּיהָ, וְאַחַר כָּךְ נִמְצֵאת הָרִאשׁוֹנָה, וַהֲרֵי שְׁתֵּיהֶן עוֹמְדוֹת, שָׁחַט שְׁתֵּיהֶן בִפְנִים, פָטוּר. שָׁחַט שְׁתֵּיהֶן בַּחוּץ, חַיָּב. אַחַת בִּפְנִים וְאַחַת בַּחוּץ, פָּטוּר, כיון שלאחר ששחט את הראשונה כראוי, בפנים, דין השניה למיתה, ולא להקרבה, ולכן אין חייבים עליה אם הקריבוה בחוץ, אַחַת בַּחוּץ וְאַחַת בִּפְנִים, חַיָּב עַל הַחִיצוֹנָה, וְהַפְּנִימִית מְכַפֶּרֶת. כְּשֵׁם שֶׁדָּמָהּ של החטאת פּוֹטֵר אֶת בְּשָׂרָהּ מחיוב מעילה, שהרי זריקת הדם מתירה את הבשר לכהנים, כָּךְ הוּא פוֹטֵר אֶת בְּשַׂר חֲבֶרְתָּהּ באופן ששחט את שניהם בפנים, ואם זרק את דמה של האחת פטר את חברתה מאיסור מעילה, כיון שלאחר שנזרק דמה של הראשונה נעשית השניה כחטאת שהתכפרו בעליה, שאין בה איסור מעילה.
