משנה ו: מִי שֶׁלֹּא חָג בְּיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חָג, חוֹגֵג אֶת כָּל הָרֶגֶל וְיוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל חָג. עָבַר הָרֶגֶל וְלֹא חָג, אֵינוֹ חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתוֹ, עַל זֶה נֶאֱמַר מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן, וְחֶסְרוֹן לֹא יוּכַל לְהִמָּנוֹת.
מִי שֶׁלֹּא חָג [-שלא הביא עולות ראיה או שלמי חגיגה] בְּיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חָג, חוֹגֵג אֶת כָּל הָרֶגֶל – יכול להביא קרבן חגיגה אף בשאר ימי חול המועד, וְאף ביוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל חָג, שהוא שמיני עצרת, הנחשב רגל בפני עצמו, ניתן להשלים בו את הבאת הקרבנות הללו. ואפילו בחג השבועות, שאינו אלא יום אחד, ניתן להביא קרבן חגיגה בשבעת הימים שאחריו. אבל אם עָבַר הָרֶגֶל וְלֹא חָג, אֵינוֹ חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתוֹ, והפסיד מצוה זו, ועַל זֶה נֶאֱמַר 'מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן, וְחֶסְרוֹן לֹא יוּכַל לְהִמָּנוֹת'.
משנה ז: רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא אוֹמֵר אֵיזֶהוֹ מְעֻוָּת שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִתְקוֹן, זֶה הַבָּא עַל הָעֶרְוָה וְהוֹלִיד מִמֶּנָּה מַמְזֵר, אִם תֹּאמַר בְּגוֹנֵב וְגוֹזֵל, יָכוֹל הוּא לְהַחֲזִירוֹ, וִיתַקֵּן. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אוֹמֵר, אֵין קוֹרִין 'מְעֻוָּת' אֶלָּא לְמִי שֶׁהָיָה מְתֻקָן בַּתְּחִלָּה, וְנִתְעַוֵּת, וְאֵיזֶה זֶה תַּלְמִיד חָכָם הַפּוֹרֵשׁ מִן הַתּוֹרָה.
אגב המשנה הקודמת, בה הובא הפסוק 'מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן, וְחֶסְרוֹן לֹא יוּכַל לְהִמָּנוֹת', מביאה על כך משנתנו דרשה נוספת: רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא אוֹמֵר פירוש נוסף לפסוק זה, אֵיזֶהוֹ מְעֻוָּת שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִתְקוֹן, זֶה הַבָּא עַל הָעֶרְוָה, וְהוֹלִיד מִמֶּנָּה מַמְזֵר, שהביא פסולים לישראל והם לו לזכרון חטאו, אך אִם תֹּאמַר פסוק זה בְּגוֹנֵב וְגוֹזֵל, אי אפשר לפרש כן, שהרי יָכוֹל הוּא לְהַחֲזִירוֹ, וִיתַקֵּן את חטאו. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי חולק על פירושים אלו, ואוֹמֵר, אֵין קוֹרִין 'מְעֻוָּת' אֶלָּא לְמִי שֶׁהָיָה מְתֻקָן בַּתְּחִלָּה, וְנִתְעַוֵּת, ואילו החטאים הללו הם מעוותים מתחילתם, וְאֵיזֶה הוא שהיה מתוקן והתעוות, זֶה תַּלְמִיד חָכָם הַפּוֹרֵשׁ מִן הַתּוֹרָה.
