משנה ב: כֵּלִים הַנִּגְמָרִין בְּטָהֳרָה צְרִיכִין טְבִילָה לַקֹּדֶשׁ, אֲבָל לֹא לַתְּרוּמָה הַכְּלִי מְצָרֵף מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ, לַקֹּדֶשׁ אֲבָל לֹא לַתְּרוּמָה. הָרְבִיעִי בַּקֹּדֶשׁ פָּסוּל, וְהַשְּׁלִישִׁי בַּתְּרוּמָה, וּבַתְּרוּמָה, אִם נִטְמֵאת אַחַת מִיָּדָיו חֲבֶרְתָּהּ טְהוֹרָה. וּבַּקֹּדֶשׁ, מַטְבִּיל שְׁתֵּיהֶן, שֶׁהַיָּד מְטַמָּא אֶת חֲבֶרְתָּהּ בַּקֹּדֶשׁ, אֲבָל לֹא בַּתְּרוּמָה.
במשנה הקודמת הובאו חמש חומרות שיש בקודש יותר מבתרומה, ומשנתנו ממשיכה למנות חומרות נוספות: ו. כֵּלִים הַנִּגְמָרִין בְּטָהֳרָה – שמשעה שנגמרה מלאכת עשייתם ונעשו ראויים לקבלת טומאה השגיחו עליהם שלא ייטמאו, אף על פי כן צְרִיכִין טְבִילָה לַקֹּדֶשׁ, מחשש שקודם שנגמרה מלאכתם ניתז עליהם רוק טמא, ונשאר לח לאחר שנגמרה מלאכתן, וטימא את הכלי, אֲבָל לֹא לַתְּרוּמָה – לענין תרומה אין חוששים לכך ואינם צריכים טבילה. ז. אם היו מאכלים רבים בתוך כלי אחד, ונגע טבול יום [-אדם שנטמא, וטבל, ועדיין לא שקעה חמה ולא הסתיימה טהרתו] באחד מהמאכלים, הרי הַכְּלִי מְצָרֵף את כל מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ, שנטמאים כולם, לַקֹּדֶשׁ – אם היו אלו מאכלים של קדש, אֲבָל לֹא לַתְּרוּמָה. ח. מן התורה יש רק שלש דרגות טומאה: אב הטומאה, ראשון לטומאה, ושני לטומאה. אמנם חכמים הוסיפו שתי דרגות, ואף בזה יש חומרא בקדש מבתרומה, שהָ'רְבִיעִי' בַּקֹּדֶשׁ – קדש שנגע ב'שלישי' לטומאה, שאף דרגה זו רק מדרבנן, פָּסוּל, ודינו כטמא לענין קדש, אך אינו מטמא אחרים. וְהַ'שְּׁלִישִׁי' בַּתְּרוּמָה, אך בתרומה לא הוסיפו דרגה זו של 'רביעי לטומאה' אלא רק השלישי פסול, ולא יותר. ט. חומרא נוספת, וּבַתְּרוּמָה, אִם נִטְמֵאת רק אַחַת מִיָּדָיו של האדם כגון שנגעה בטומאה דרבנן שאינה מטמאת אלא את הידים, חֲבֶרְתָּהּ – ידו השניה נשארת טְהוֹרָה. וְאילו בַּקֹּדֶשׁ, מַטְבִּיל את שְׁתֵּיהֶן, לפי שֶׁהַיָּד שנטמאת מְטַמָּא אֶת חֲבֶרְתָּהּ בַּקֹּדֶשׁ, אֲבָל לֹא בַּתְּרוּמָה.
