פרק ב, משנה א: הַשּׁוֹחֵט אֶחָד בָּעוֹף, וּשְׁנַיִם בַּבְּהֵמָה, שְׁחִיטָתוֹ כְשֵׁרָה. וְרֻבּוֹ שֶׁל אֶחָד, כָּמוֹהוּ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, עַד שֶׁיִּשְׁחוֹט אֶת הַוְּרִידִין. חֲצִי אֶחָד בָּעוֹף, וְאֶחָד וָחֵצִי בַּבְּהֵמָה, שְׁחִיטָתוֹ פְסוּלָה. רֹב אֶחָד בָּעוֹף וְרֹב שְׁנַיִם בַּבְּהֵמָה, שְׁחִיטָתוֹ כְשֵׁרָה:
פרק ב, משנה א: הַשּׁוֹחֵט סימן אֶחָד בָּעוֹף, קנה או ושט, וּשְׁנַיִם – או שני סימנים בַּבְּהֵמָה, שְׁחִיטָתוֹ כְשֵׁרָה [אף שלגבי בהמה זו היא דרך השחיטה לכתחילה, שהרי אינו חייב לשחוט יותר משני הסימנים, נקטה המשנה לשון דיעבד, כיון שבעוף לכתחילה יש לשחוט שני סימנים, ורק בדיעבד מועילה שחיטת סימן אחד]. וְרֻבּוֹ שֶׁל סימן אֶחָד, כָּמוֹהוּ – הרי היא כשחיטת סימן שלם.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בעוף, אין שחיטתו מועילה עַד שֶׁיִּשְׁחוֹט גם אֶת הַוְּרִידִין שבצואר העוף, ואף שמצד הלכות שחיטה די בשחיטת סימן אחד בעוף, וכפי שהתבאר, מכל מקום הצריכוהו חכמים לחתוך גם את הורידים [ולאו דוקא בדרך שחיטה, אלא יכול גם לנקבם] כדי שיצא כל הדם שבעוף, כיון שלפעמים צולה האדם את העוף כולו בשלמותו, ואם לא ינקב את הורידים לא יצא הדם מתוך גוף העוף.
שחט חֲצִי סימן אֶחָד בָּעוֹף, ואפילו אם שחט חצי מכל סימן, וְכן אם שחט אֶחָד וָחֵצִי סימנים בַּבְּהֵמָה, שְׁחִיטָתוֹ פְסוּלָה [והחידוש בדין זה הוא לגבי בהמה, שאף על פי שאחד וחצי הם יותר מ'רוב' בשני הסימנים, מכל מקום השחיטה פסולה, ורק אם שחט רוב משני הסימנים שחיטתו כשרה]. מוסיפה המשנה ואומרת שגם לגבי קרבנות הדין הוא כך, שאם מלק רֹב סימן אֶחָד בָּעוֹף, וְכן אם שחט רֹב שְׁנַיִם בַּבְּהֵמָה, שְׁחִיטָתוֹ או מליקתו כְשֵׁרָה:
