משנה
הַשּׁוֹחֵט סימן אֶחָד בָּעוֹף, קנה או ושט, וּשְׁנַיִם – או שני סימנים בַּבְּהֵמָה, שְׁחִיטָתוֹ כְשֵׁרָה [אף שלגבי בהמה זו היא דרך השחיטה לכתחילה, שהרי אינו חייב לשחוט יותר משני הסימנים, נקטה המשנה לשון דיעבד, כיון שבעוף לכתחילה יש לשחוט שני סימנים, ורק בדיעבד מועילה שחיטת סימן אחד]. וְרוּבּוֹ שֶׁל סימן אֶחָד, כָּמוֹהוּ – הרי היא כשחיטת סימן שלם.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בעוף, אין שחיטתו מועילה עַד שֶׁיִּשְׁחוֹט גם אֶת הַוְּרִידִין שבצואר, ובגמרא יבואר הטעם לכך.
שחט חֲצִי סימן אֶחָד בָּעוֹף, ואפילו אם שחט חצי מכל סימן, וְכן אם שחט אֶחָד וָחֵצִי סימנים בַּבְּהֵמָה, שְׁחִיטָתוֹ פְסוּלָה [והחידוש בדין זה הוא לגבי בהמה, שאף על פי שאחד וחצי הם יותר מ'רוב' בשני הסימנים, מכל מקום השחיטה פסולה, ורק אם שחט רוב משני הסימנים שחיטתו כשרה]. מוסיפה המשנה ואומרת שגם לגבי קרבנות הדין הוא כך, שאם מלק רֹב סימן אֶחָד בָּעוֹף, וְשחט רֹב שְׁנַיִם בַּבְּהֵמָה, שְׁחִיטָתוֹ [ומליקתו] כְשֵׁרָה.
גמרא
שנינו במשנה, 'וְרוּבּוֹ שֶׁל סימן אֶחָד כָּמוֹהוּ'. וְדַוְקָא רוֹב הַנִּרְאֶה לַעֵינַיִם, כלומר, רוב ממש [ודי שיהיה אפילו כחוט השערה יותר ממחצה], אבל אם שחט מחצה בלבד, אין דנים זאת כרוב, אלא שחיטתו פסולה. וְדַוְקָא בְּדִיעֲבַד מועילה שחיטת רוב הסימן, אֲבָל לְכַתְּחִלָּה מִיבָּעֵי לֵיהּ – צריך השוחט לְמִישְׁחַט כּוּלֵּי סִימָנִין.
התבאר במשנה שבעוף די בשחיטת סימן אחד, הגמרא מבארת מנין נלמד דין זה: תָּנֵי [-שנה ברייתא זו] בַּר קַפָּרָא, נאמר בפרשת בעלי החיים הטמאים והטהורים (ויקרא יא מו) 'זֹאת תּוֹרַת הַבְּהֵמָה וְהָעוֹף וְכֹל נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת בַּמָּיִם', הֵטִילוֹ הַכָּתוּב לְעוֹף, בֵּין בְּהֵמָה לְדָגִים, ללמד שהוא דומה גם לבהמה וגם לדגים, ולכן, לְחַיְּבוֹ בִּשחיטת שְּׁנֵי סִימָנִין אִי אֶפְשָׁר, שֶׁכְּבָר הוּקַשׁ לְדָגִים, שאינם טעונים שחיטה כלל, לְפוֹטְרוֹ בְּלֹא כְּלוּם – בלא שחיטה כלל, כדגים, גם כן לֹא אֶפְשָׁר, שֶׁכְּבָר הוּקַשׁ לִבְהֵמָה, הָא כֵּיצַד – כיצד ניתן לדמותו גם לבהמה וגם לדגים, בכך שהֶכְשֵׁרוֹ של העוף בִּשחיטת סִימָן אֶחָד.
תַּנְיָא בברייתא, רַבִּי אוֹמֵר, נאמר בפסוק (דברים יב כא) 'וְזָבַחְתָּ וְגוֹ' מִבְּקָרְךָ וּמִצֹּאנְךָ אֲשֶׁר נָתַן ה' לְךָ כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ', וכיון שלא מצאנו בתורה שבכתב ציווי על דרך השחיטה הראויה, מְלַמֵּד שֶׁנִּצְטַוָּוה מֹשֶׁה רבינו בתורה שבעל פה עַל הַוֵּשֶׁט וְעַל הַקָּנֶה, שהם מקום הזביחה בבהמה ובעוף, וְעַל כך שיש צורך בשחיטת רוֹב סִימָן אֶחָד בָּעוֹף, וְעַל שחיטת רוֹב שְׁנַיִם בִּבְהֵמָה.
שנינו במשנה, 'הַשּׁוֹחֵט סימן אֶחָד בָּעוֹף וְכוּ' שחיטתו כשרה'. אִיתְּמַר – נאמרה מחלוקת זו בבית המדרש, רַב נַחְמָן אָמַר, יכול האדם לשחוט בעוף אוֹ וֶשֶׁט אוֹ קָנֶה, שהרי 'אֶחָד' תְּנַן במשנתנו, ומשמע איזה אחד שירצה, אוֹ הַאי אוֹ הַאי – או זה או זה, או קנה או ושט. רַב אָדָא בַּר אַהֲבָה אָמַר, יש צורך לשחוט דוקא את הוֶשֶׁט, בְּלֹא קָנֶה, וּמַאי – ומהו לשון 'אֶחָד' שבמשנתנו, הַמְיוּחָד שֶּׁבִּשְׁנֵיהֶם, וזהו הושט, שבו תלויה עיקר חַיּוּת העוף, שהרי אם ניקב הושט אפילו במשהו, הרי זו טריפה, ואילו בקנה אין נעשה טריפה עד שיחתך רובו. פוסק הרי"ף, וְהִילְכְתָא כְּרַב נַחְמָן, דְּאָמַר, שניתן לשחוט בעוף אוֹ וֶשֶׁט אוֹ קָנֶה.
מביאה הגמרא מעשה בענין זה, הַהוּא בַּר אַוְזָא דַּהֲוָה בֵּי רָבָא – מעשה בברווז שהיה אצל רבא, דְּנָפַק – שיצא לחוץ, וְאָתָא כִּי מְמַסְמֵס קוּעֵיהּ דָמָא – ובא כשצוארו מלוכלך בדם, כיון שנקרע חלק מצוארו, ולא היה ידוע אם נקרע באופן המטריפו, והיינו שניקב הושט או נחתך רוב הקנה, או לא. אָמַר רָבָא, הֵיכִי נַעֲבִיד – כיצד נוכל לשוחטו ולבודקו באופן המועיל, נִשְׁחֲטֵיהּ וְהָדַר נִיבְדְקֵיהּ – אם נשחט אותו תחילה ואחר כך נבדוק אם היה טריפה, הרי לא ניתן לעשות כן, כיון שיש לחשוש שמא באמת נטרף קודם השחיטה, ודִּילְמָא בְּמָקוֹם נֶקֶב שָׁחִיט – ושמא בדיוק במקום שבו היה הנקב המטריפו, נשחט, ואין הדבר ניכר עתה לאחר השחיטה. נִיבְדְקֵיהּ וְהָדַר נִשְׁחֲטֵיהּ – ואם נרצה לבודקו לפני השחיטה, הָאָמַר [-והרי כך אמר] רַבָּה, וֶשֶׁט, שאפילו אם ניקב נקב כל שהוא נטרף, אֵין לוֹ בְּדִיקָה מִבַּחוּץ, כיון שהושט בצידו החיצוני הוא אדום, ואין טיפת דם של הנקב ניכרת בו, אֶלָּא ניתן לבודקו רק מִבִּפְנִים, שהוא לבן, ושם ניכרת אפילו טיפת דם. אָמַר לֵיהּ רַב יוֹסֵף בְּרֵיהּ [-בנו של רבא], נִיבְדְקֵיהּ לְקָנֶה – נבדוק תחילה את הקנה, שאותו ניתן לבדוק גם בחיי העוף, שלא נחתך רובו, וְנִשְׁחֲטֵיהּ – ונשחט את הקנה בלבד, וְנַכְשְׁרֵיהּ – ונכשירו בכך, שהרי די בשחיטת סימן אחד בעוף, וְהָדַר – ולאחר השחיטה, כדי לברר שלא נטרף העוף בחייו על ידי ניקוב הושט, נַהֲפְכֵיהּ לְוֶשֶׁט – נהפוך את הושט, וְנִיבְדְקֵיהּ – ונבדוק את הושט מבפנים, שם ניתן לראות אם ניקב או לא, ואם אכן לא ניקב, יהא העוף כשר. אָמַר רָבָא, חַכִּים יוֹסֵף בְּרִי – בני יוסף חכם בְּדיני טְרֵיפוֹת, כְּרַבִּי יוֹחָנָן, שהיה בקיא ומומחה בדיני טריפות.
