פרק ג, משנה א: אֵלּוּ טְרֵפוֹת בַּבְּהֵמָה, נְקוּבַת הַוֵּשֶׁט, וּפְסוּקַת הַגַּרְגֶּרֶת, נִקַּב קְרוּם שֶׁל מֹחַ, נִקַב הַלֵּב לְבֵית חֲלָלוֹ, נִשְׁבְּרָה הַשִּׁדְרָה וְנִפְסַק הַחוּט שֶׁלָּהּ, נִטַּל הַכָּבֵד וְלֹא נִשְׁתַּיַּר הֵימֶנּוּ כְלוּם, הָרֵאָה שֶׁנִּקְּבָה אוֹ שֶׁחָסְרָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, עַד שֶׁתִּנָּקֵב לְבֵית הַסִּמְפּוֹנוֹת. נִקְּבָה הַקֵּבָה, נִקְּבָה הַמָּרָה, נִקְּבוּ הַדַּקִּין, הַכֶּרֶס הַפְּנִימִית שֶׁנִּקְּבָה, אוֹ שֶׁנִּקְרַע רֹב הַחִיצוֹנָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הַגְּדוֹלָה טֶפַח, וְהַקְּטַנָּה בְּרֻבָּהּ. הֶמְסֵס וּבֵית הַכּוֹסוֹת שֶׁנִּקְּבוּ לַחוּץ, נָפְלָה מִן הַגָּג, נִשְׁתַּבְּרוּ רֹב צַלְעוֹתֶיהָ, וּדְרוּסַת הַזְּאֵב. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, דְּרוּסַת הַזְּאֵב בַּדַּקָּה, וּדְרוּסַת אֲרִי בַּגַּסָּה. דְּרוּסַת הַנֵּץ בָּעוֹף הַדַּק, וּדְרוּסַת הַגַּס בָּעוֹף הַגָּס. זֶה הַכְּלָל, כֹּל שֶׁאֵין כָּמוֹהָ חַיָּה, טְרֵפָה:
פרק ג, משנה א: נאמר בתורה (שמות כב ל) 'וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ לַכֶּלֶב תַּשְׁלִכוּן אֹתוֹ', ובביאור מהותה של הטריפה כתב הרמב"ם (מאכלות אסורות, פ"ד הלכות ו-ט) כך, "טרפה האמורה בתורה זו שטרפה אותה חית היער, כגון ארי ונמר וכיוצא בהן, וכן עוף שטרף אותו עוף הדורס כגון נץ וכיוצא בו. ואין אתה יכול לומר שטרפה אותה והמיתה אותה, שאם מתה – הרי היא נבלה, ומה לי מתה מחמת עצמה או הכה בסייף והמיתה או שברה ארי והמיתה. הא אינו מדבר אלא בשנטרפה, ולא מתה. ואם הטרפה שלא מתה אסורה, יכול אם בא זאב וגרר הגדי ברגלו או בזנבו או באזנו, ורדף אדם והצילו מפיו, יהיה אסור שהרי נטרף, תלמוד לומר ובשר בשדה טרפה וגו' לכלב תשליכון אותו, עד שיעשה אותה בשר הראויה לכלב, הא למדת שהטריפה האמורה בתורה היא שטרפה אותו חית היער ושברה אותה ונטה למות ועדיין לא מתה, אף על פי שקדם ושחטה קודם שתמות הרי זו אסורה משום טריפה, הואיל ואי אפשר שתחיה ממכה זו הבאה עליה. נמצאת למד שהתורה אסרה המתה והיא הנבלה, ואסרה הנוטה למות מחמת מכותיה ואף על פי שעדיין לא מתה והיא הטריפה, וכשם שלא תחלוק במיתה בין מתה מחמת עצמה בין שנפלה ומתה בין שחנקה עד שמתה בין שדרסתה חיה והרגתה, כך לא תחלוק בנוטה למות בין שטרפתה חיה ושברתה בין שנפלה מן הגג ונשתברו רוב צלעותיה בין שנפלה ונתרסקו איבריה בין שזרק בה חץ ונקב לבה או ריאתה בין שבא לה חולי מחמת עצמה ונקב לבה או ריאתה או שיבר רוב צלעותיה וכיוצא בהן, הואיל והיא נוטה למות מכל מקום הרי זו טרפה, בין שהיה הגורם בידי בשר ודם בין שהיה בידי שמים. אם כן למה נאמר בתורה 'טרפה', דבר הכתוב בהווה, שאם לא תאמר כן לא תאסר אלא אותה שנטרפה בשדה, אבל אם נטרפה בחצר לא תאסר, הא למדת שאין הכתוב מדבר אלא בהווה. וענין הכתוב, שהנוטה למות מחמת מכותיה, ואי אפשר לה לחיות מחמת מכה זו אסורה, מכאן אמרו חכמים, זה הכלל, כל שאין כמוה חיה, טריפה".
אֵלּוּ הן הטְרֵפוֹת שבַּבְּהֵמָה, שאסרתן התורה באכילה, נְקוּבַת הַוֵּשֶׁט – בהמה שהעור של הושט ניקב [וכיון שיש שני עורות לושט, רק אם ניקבו שניהם, ואפילו אין הנקבים זה כנגד זה, הרי היא טריפה]. וּפְסוּקַת הַגַּרְגֶּרֶת – בהמה שנחתך קנה הנשימה שלה לרוחבו, ברובו. נִקַּב קְרוּם שֶׁל מֹחַ, והוא הקרום הפנימי, הסמוך למח [אך אם ניקב רק הקרום החיצוני, הסמוך לעצם הגולגולת, אינה טריפה]. נִקַב הַלֵּב לְבֵית חֲלָלוֹ, בין אם היה הנקב לחלל הגדול, שבימין, ובין אם היה לחלל הקטן, שבשמאל. נִשְׁבְּרָה הַשִּׁדְרָה וְעל ידי זה נִפְסַק הַחוּט שֶׁלָּהּ, שהוא כעין חוט לבן היוצא מהמוח ונמשך לאורך כל חוליות השדרה, ואם נחתך החוט לרוחבו, ברוב היקפו, הרי זו טריפה [אך שבירת החוליות אינה מטריפה את הבהמה אם לא נחתך החוט, ונקטה המשנה אופן שנשברה השדרה כיון שבדרך כלל פסיקת החוט היא על ידי שבירת השדרה]. נִטַּל הַכָּבֵד, וְלֹא נִשְׁתַּיַּר הֵימֶנּוּ כְלוּם, אך אם נשאר מהכבד שיעור כזית סמוך למרה, ושיעור כזית סמוך למקום חיבור הכבד לגוף, אינה טריפה. הָרֵאָה שֶׁנִּקְּבָה בשני הקרומים המקיפים אותה [אך אם ניקב רק קרום אחד, כשרה], אוֹ שֶׁחָסְרָה – נחסרה אחת מחמש האונות של הריאה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אינה נעשית טריפה עַד שֶׁתִּנָּקֵב לְבֵית הַסִּמְפּוֹנוֹת – לסמפון הגדול שבריאה, שכל הסמפונות מחוברים אליו. נִקְּבָה הַקֵּבָה נקב מפולש עד לחללה, נִקְּבָה הַמָּרָה – כיס המרה [במקום שאין הכבד סמוך לכיס וסותם את הנקב], נִקְּבוּ המעיים הַדַּקִּין, במקום שאין חלק אחר מהמעי סותם את הנקב, הַכֶּרֶס הַפְּנִימִית, שלשם נכנסים כל המאכלים, שֶׁנִּקְּבָה, אוֹ שֶׁנִּקְרַע רֹב הכרס הַחִיצוֹנָה, שזהו הבשר המחפה את רוב הכרס הפנימית [אך חלק מהכרס הפנימית נמצא תחת הצלעות ואינו מחופה בבשר זה], רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, שיעור הקריעה המטריף בכרס החיצונה, בבהמה הַגְּדוֹלָה, כמו שור, השיעור הוא טֶפַח, וּבבהמה הַקְּטַנָּה, כמו עגל, השיעור הוא בִּקריעת רֻבָּהּ, אפילו שאין בה טפח. בסוף הכרס של הבהמה יש העשוי ככובע ומכונה 'בית הכוסות', ומחובר אליו ה'המסס', אמנם החיבור הוא רק ברוב הדופן המפרידה ביניהם, אך באמצעה יש נקב שדרכו עוברים הדברים, והמאכל עובר מהכרס לבית הכוסות, משם להמסס, ומשם לקיבה ולמעיים הדקים, הֶמְסֵס וּבֵית הַכּוֹסוֹת שֶׁנִּקְּבוּ לַחוּץ – שניקב אחד מהם במקום הנראה מבחוץ [אך אם ניקבה הדופן שביניהם, שאינה נראית לחוץ, כשירה, כיון שאברים אלו מגינים זה על זה, וכל אחד מהם סותם את הנקב של האבר המחובר אליו]. נָפְלָה הבהמה מִן הַגָּג, ושחטה מיד קודם שבדק אם היא יכולה להלך בכח עצמה, וחוששים שמא התרסקו אבריה, או שנִשְׁתַּבְּרוּ רֹב צַלְעוֹתֶיהָ, והיינו שתים עשרה צלעות מתוך עשרים ושתים צלעות שיש לבהמה, וּדְרוּסַת הַזְּאֵב, ששרט את בשרה בצפרני ידיו, והארס שיש בצפרניים אלו מטריף את הבהמה, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, דְּרוּסַת הַזְּאֵב בַּבהמה הדַּקָּה, אך אין ארסו של הזאב יכול להזיק לבהמה הגסה, וּדְרוּסַת אֲרִי בַּגַּסָּה, שארסו של האריה מזיק אפילו לבהמה גסה, וכל שכן לדקה. דְּרוּסַת הַנֵּץ נאסרת בָּעוֹף הַדַּק, כמו יונים וצפורים, וּדְרוּסַת הַגַּס, שהוא מין עוף טורף, נאסרת גם בָּעוֹף הַגָּס – הגדול, כמו אווזים ותרנגולים. מסיימת המשנה בביאור הכלל של הלכות טריפות, זֶה הַכְּלָל, כֹּל שֶׁאֵין כָּמוֹהָ חַיָּה – כל בהמה שנחלתה או נפצעה באופן שאינה יכולה לחיות שנים עשר חודשים [וכוונת המשנה לכלול בזה שבעה מיני טריפות נוספים שלא הוזכרו כאן], הרי זו טְרֵפָה:
