משנה ג: וְאֵלּוּ טְרֵפוֹת בָּעוֹף, נְקוּבַת הַוֵּשֶׁט, פְּסוּקַת הַגַּרְגֶּרֶת, הִכְּתָה חֻלְדָּה עַל רֹאשָׁהּ מָקוֹם שֶׁעוֹשֶׂה אוֹתָהּ טְרֵפָה, נִקַּב הַקֻּרְקְבָן, נִקְּבוּ הַדַּקִּין. נָפְלָה לָאוּר וְנֶחְמְרוּ בְנֵי מֵעֶיהָ, אִם יְרֻקִּים, פְּסוּלִין. אִם אֲדֻמִּים, כְּשֵׁרִים. דְּרָסָהּ, וּטְרָפָהּ בַּכֹּתֶל, אוֹ שֶׁרִצְּצַתָּה בְהֵמָה וּמְפַרְכֶּסֶת, וְשָׁהֲתָה מֵעֵת לָעֵת וּשְׁחָטָהּ, כְּשֵׁרָה:
משנה ג: וְאֵלּוּ טְרֵפוֹת בָּעוֹף, נְקוּבַת הַוֵּשֶׁט, פְּסוּקַת רוב רוחב הַגַּרְגֶּרֶת [-קנה הנשימה], הִכְּתָה חֻלְדָּה או בעל חיים גדול אחר עַל רֹאשָׁהּ במָקוֹם שֶׁעוֹשֶׂה אוֹתָהּ טְרֵפָה, כלומר, באופן שיש חשש שניקב קרום המח, נִקַּב הַקֻּרְקְבָן בבשרו ובכיס שלו, נִקְּבוּ המעיים הַדַּקִּין.
נָפְלָה לָאוּר – לאש, וְנֶחְמְרוּ – התחממו והתכווצו בְנֵי מֵעֶיהָ, אִם עתה הם יְרֻקִּים, שאין זה הצבע הטבעי שלהם, פְּסוּלִין. אִם אֲדֻמִּים, שזהו צבעם הרגיל, כְּשֵׁרִים.
דְּרָסָהּ אדם ברגלו, וּטְרָפָהּ בַּכֹּתֶל – או שהטיחה בכותל, אוֹ שֶׁרִצְּצַתָּה – דחפה והפילה אותה בְהֵמָה, שבשלשת האופנים הללו יש לחשוש לריסוק איברים, וּמְפַרְכֶּסֶת במקומה, הגם שאינה יכולה להלך כראוי, וְשָׁהֲתָה מֵעֵת לָעֵת, וּשְׁחָטָהּ, כְּשֵׁרָה, אך היא צריכה בדיקה שלא התרסקו אבריה. ואם הלכה בעצמה ארבע אמות, הרי היא כשרה.
