משנה ו: סִימָנֵי בְהֵמָה וְחַיָּה נֶאֶמְרוּ מִן הַתּוֹרָה, וְסִימָנֵי הָעוֹף לֹא נֶאֱמָרוּ. אֲבָל אָמְרוּ חֲכָמִים, כָּל עוֹף הַדּוֹרֵס, טָמֵא. כֹּל שֶׁיֶּשׁ לוֹ אֶצְבַּע יְתֵרָה, וְזֶפֶק, וְקֻרְקְבָנוֹ נִקְלָף, טָהוֹר. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּרַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר, כָּל עוֹף הַחוֹלֵק אֶת רַגְלָיו, טָמֵא:
משנה ו: סִימָנֵי בְהֵמָה וְחַיָּה נֶאֶמְרוּ מִן הַתּוֹרָה, וְאילו סִימָנֵי הָעוֹף לֹא נֶאֱמָרוּ, אלא רק מנתה התורה את העופות הטמאים בשמותיהם, וכל שאר העופות שלא נמנו בתורה הרי הם טהורים, אֲבָל אָמְרוּ חֲכָמִים סימן לדבר, לאדם שאינו מכיר את שמות העופות הטמאים, שכָּל עוֹף הַדּוֹרֵס – אוחז בצפרניו את הטרף ומנתק ומגביה מהקרקע מה שהוא אוכל, הרי הוא טָמֵא ואסור באכילה. כֹּל שֶׁיֶּשׁ לוֹ אֶצְבַּע יְתֵרָה – אצבע קטנה מאחורי הרגל, מעל האצבעות האחרות, וְזֶפֶק, וְקֻרְקְבָנוֹ נִקְלָף – הכיס שבתוך הקורקבן נקלף מבשר הקורקבן, הרי זה טָהוֹר, ומעיקר הדין די בסימן אחד כדי להכשירו, אם ידוע לנו שאינו דורס [אך יש מסורת מהגאונים שאין מכשירים עוף על פי סימן של אצבע יתירה או סימן של זפק לבד, אלא רק על פי סימן של קורקבן נקלף, אף שאין בו את שאר הסימנים, ובתנאי שאינו דורס]. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּרַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר, כָּל עוֹף הַחוֹלֵק אֶת רַגְלָיו כאשר מעמידים אותו על חוט, שתי אצבעות מכל צד, הרי זה סימן שהוא דורס, והרי הוא טָמֵא.
