שנינו במשנה, 'נִיטְלָה הַכָּבֵד וְלֹא נִשְׁתַּיֵּיר מִמֶּנָּה כְּלוּם'. אוּקִימְנָא – העמידה הגמרא הלכה זו כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן [בְּרַבִּי], הסובר שאם נשאר מהכבד אפילו משהו, אינה טריפה, וְלָאו הָכֵין הִלְכְתָא – ואין ההלכה כן, אֶלָּא בָּעִינַן דְנִשְׁתַּיֵיר – יש צורך שישאר מהכבד כַזַּיִת בְּמָקוֹם מָרָה, וְכַזַּיִת נוספת בְּמָקוֹם חַיּוּתָהּ של הבהמה, וְהוּא המָקוֹם שֶׁהִיא [-הכבד] תְּלוּיָה ומחוברת בּוֹ. וְאִם נִידַלְדְלָה הַכָּבֵד, והתחילה להתנתק ממקום חיבורה, וּמְעוּרָה – אך מחוברת עדיין מעט בַּטַרְפָּשִׁין [-עורות המחברים אותו], כְּשֵׁרָה, והטעם לכך, דְּהָא אִיכָּא כַזַּיִת בְּמָקוֹם מָרָה, וְכַזַּיִת בְּמָקוֹם חַיּוּתָהּ.
שנינו במשנה בכלל הטריפות 'הָרֵיאָה שֶׁנִּיקְּבָה אוֹ שֶׁחֲסֵרָה'. רַב, וּשְׁמוּאֵל, וְרַב אַסִּי, דְּאָמְרֵי – אמרו שלשתם דבר זה, נקב זה ששנינו במשנה שמטריף את הריאה, היינו בקְרָמָא עִילָּאָה – בקרום העליון של הריאה, וְאָמְרֵי לָהּ – ויש אומרים שכוונת המשנה לקְרָמָא תַּתָּאָה – לקרום התחתון של הריאה, וְסוּגְיָן – ומסוגייתנו יש ללמוד, דְּאִי אִנְקִיב עִילָּאָה וְלֹא אִנְקִיב תַּתָּאָה – אם ניקב הקרום העליון ולא ניקב הקרום התחתון, תַּתָּאָה מָגֵין – הקרום התחתון מגן על הריאה, ואין הבהמה נטרפת, ויש ללמוד כך מִדבריו דְּרַבָּה, דְּאָמַר רַבָּה, הַאי רֵיאָה דְאִגְלִידָא כְּאֲהִינָא סוּמְקָא – ריאה שנקלף כל הקרום העליון שלה, ונעשה עליה גלד אדום כתמר, כְּשֵׁרָה, כיון שהעור התחתון מגן עליה.
אִינְקִיב תַּתָּאָה וְלֹא אִינְקִיב עִילָּאָה – ואם ניקב הקרום התחתון של הריאה ולא ניקב הקרום העליון, עִילָּאָה מֵיגֵן – הקרום העליון מגן על הריאה, ואינה טריפה, ויש ללמוד כן מִדבריו דְּרַב יוֹסֵף, דְּאָמַר רַב יוֹסֵף, הַאי רֵאָה דְאֲוְשָׁא – ריאה שכאשר מנפחים אותה נשמע קול הברה, אִי יָדְעִינַן הֵיכָא אֲוְשָׁא – אם ניכר מהיכן יוצא אותו קול הברה, מוֹתְבִינָן עֲלָהּ גַּדְפָא – מניחים באותו מקום נוצה, אוֹ גִילָא – קש, אוֹ רוֹקָא – רוק, אִי מְבַצְבְּצָא – אם הם מתנדנדים מעט, הרי זה סימן שגם הקרום העליון נקוב כנגד הנקב שבקרום התחתון, והרי זו טְרֵפָה, וְאִי לֹא – אם אינם מתנדנדים כלל, הרי זה סימן שהנקב הוא רק בקרום התחתון ולא בקרום העליון, והרי זו כְּשֵׁרָה. וְאִי לֹא יָדְעִינַן מֵהֵיכָא אֲוְשָׁא – ואם אין ניכר מהיכן יוצא אותו קול הברה, ומתוך כך אין ידוע היכן הוא הנקב שבקרום התחתון, ולא ניתן לבדוק אם כנגדו יש נקב גם בקרום העליון, בַּדְקִינָן לָהּ בְּמַיָּא דִפְּשׁוּרֵי – בודקים את הריאה במים פושרים, על ידי שמנפחים אותה ומשרים אותה במים, ואם יש נקב בשני הקרומים, ניכר הדבר במים באותו מקום. ומוסיפה הגמרא ואומרת, בַּחֲמִימֵי חַמִימֵי לֹא – אין בודקים את הריאה במים חמים, מִשּׁוּם דְמִיכַּוְוצָא – כיון שהמים החמים מכווצים את העור של הריאה, ומתוך כך גם אם היה שם נקב הרי הוא נסתם ואינו ניכר. קְרִירֵי קְרִירֵי לֹא – וכן אין לבודקה במים קרים, מִשּׁוּם דִמְטַרְשֵׁי לָהּ – כיון שמים אלו מקשים את הריאה, וגם אם היה נקב רק בקרום התחתון, נבקע גם הקרום העליון, מחמת שהוא דק באותו מקום, והמים הקרים מקשים אותו, אֶלָּא בַּדְקִינָן לָהּ בִּפְּשׁוּרֵי – בודקים את הריאה במים פושרים, אִי מְבַצְבְּצָא – אם המים מתנועעים מחמת האויר היוצא מהריאה דרך הנקב, הרי זו טְרֵפָה, וְאִי לֹא, כְּשֵׁרָה.
גּוּפָא – גוף הדין שהובא לעיל כך הוא, אָמַר רָבָא, הַאי רֵיאָה דְאִגְלִידָא – אותה ריאה שהוגלד הקרום העליון שלה ונעשה המקום אדום כְּאֲהִינָא סוּמְקָא – כתמר אדום, כְּשֵׁרָה.
וְאָמַר רָבָא, רֵיאָה שֶׁהֶאֵדִימָה מִקְּצָתָהּ, כְּשֵׁרָה. אך אם הֶאֵדִימָה כּוּלָּה, הרי זו טְרֵפָה. אָמַר לֵיהּ רָבִינָא לרבא, מַאי שְׁנָא – במה שונה האופן שהאדימה מִקְּצָתָהּ, שהיא כשרה, הרי זהו מחמת דְהַדְרָא בַּרְיָא – שהיא חוזרת ומבריאה, ואם כן כּוּלַּהּ נַמִּי – גם כשהאדימה כולה, הרי הָדְרָא בַּרְיָא – חוזרת היא ומבריאה, ומביא רבינא ראיה לדבריו, מִי לֹא תַּנְיָא – וכי לא כך שנינו בברייתא, לגבי החובל בבעלי חיים בשבת, וּשְׁאָר שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים [-מלבד שמונה שרצים האמורים בתורה], אינו חייב על חבלתם עַד שֶׁיֵּצֵא מֵהֵן דָּם, הרי שאם לא יצא דם לחוץ, אף על פי שהאדים העור, אין זו חבלה כיון שסוף הדם לחזור ולהבלע באברים, ואף כאן אין הבהמה נטרפת מחמת שהאדימה הריאה. וְכִי תֵּימָא הַאי לִשְׁמֹנָה שְׁרָצִים מְדַמִּינַן לָהּ – ואם תאמר שמדמים את הריאה לדין שמונה שרצים האמורים בתורה, דְּתַנְיָא – שכך שנינו לגבי אותם שמונה שרצים, אם נִצְרָר הַדָּם תחת העור, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יָצָא הדם לחוץ, הרי זו חבלה, כיון שאין הדם חוזר ונבלע באברים, אלא סופו של העור להקרע ויצא הדם, וזהו גם כן דינה של הריאה הזו, אִי הֲכִי – אם כך, אֲפִילוּ אם האדימה רק במִקְּצָתָהּ נַמִּי – גם כן תהיה טריפה. ומסיק רבינא, אֶלָּא לֹא שְׁנָא – אין חילוק בדבר, כְּלוֹמַר, בֵּין אם האדימה כּוּלָּהּ ובֵּין האדימה מִקְּצָתָהּ, הרי זו כְּשֵׁרָה.
מוסיף הרי"ף, וְאַשְׁכְּחִינָן מַאן דְּאָמַר – ומצאנו מי שאומר, שכיון שהקשה רבינא מה החילוק בין ריאה שהאדימה מקצתה לבין ריאה שהאדימה כולה, לכן הוא סובר שבֵּין האדימה כּוּלָהּ ובֵּין שהאדימה מִקְּצָתָהּ, הרי זו טְרֵפָה. אומר הרי"ף, וַאֲנַן לֹא סְבִירָא לָן הֲכִי – ואני איננו סוברים כן, דְּהָא אַמְרִינָן לְקַמָּן (מז: ) ריאה אֲדוּמָה, כְּשֵׁרָה, מִדְּרַבִּי נָתַן [שאמר לגבי ברית מילה, שאם התינוק אדום מידי, יש להמתין עד שיבלע הדם באבריו, הרי שחוזר ומבריא, וכמו כן לגבי ריאה שהאדימה כולה, הרי היא חוזרת ומבריאה].
וְאָמַר רָבָא, רֵיאָה שֶּׁיָּבְשָׁה מִקְּצָתָהּ, הרי זו טְרֵפָה. מבררת הגמרא, וְעַד כַּמָּה – מה הוא שיעור היובש המטריפה, אָמַר רַב פָּפִּי מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא, כְּדֵי שֶׁתִּפָרֵךְ [-תתפורר] בְּצִפּוֹרֶן. אֲבָל אם אֵינָהּ נִפְרֶכֶת בְּצִפּוֹרֶן, אף שהתייבשה הרי היא כְּשֵׁרָה, מִשּׁוּם דְהַדְרָא בַּרְיָא – כיון שחוזרת ומבריאה.
וְאָמַר רָבָא, הַאי רֵיאָה דְּקַיְימָא גִילְדֵּי גִילְדֵּי, אוּכְמֵי אוּכְמֵי, חַזוּתָא חַזוּתָא, כְּשֵׁרָה, מִשּׁוּם דְהַדְרָא בַּרְיָא – כיון שהיא חוזרת ומבריאה. ומבאר הרי"ף, אִיכָּא מַאן דְּפָרֵישׁ – יש מי שפירש את דברי רבא, 'גִלְדֵּי גִלְדֵּי', היינו קליפות קליפות, דְּדָמוּ לִמְצוֹרָע. 'אוּכְמֵי אוּכְמֵי', היינו שהיתה הריאה שחורה, דְּדָמוּ לְכוֹחֲלָא – נוטה לכחול. 'חַזוּתָא חַזוּתָא', כלומר, מראות וצבעים שונים, היינו גַּוָּונֵי דְמִתְכַּשְׁרָא בְּהוּ רֵיאָה – בצבעים שהריאה כשירה בהם, כְּגוֹן יְרוּקָּה כְּכַרְתִּי, אוֹ אָדוֹם, ואף שהיא מעורבת מכמה צבעים, כיון שכל אחד מהצבעים הללו בפני עצמו אינו פוסל, אף אם היתה מעורבת מכמה צבעים אלו, הרי היא כשירה.
