רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי אֶלְעָזָר דְּאָמְרֵי תַּרְוַיְיהוּ – אמרו שניהם דין זה, מַקִּיפִין בָּרֵיאָה – ניתן לדמות ולהשוות נקבים בריאה, כלומר, אם יש נקב בריאה ואין ידוע אם הוא נעשה קודם השחיטה, וזו טריפה, או לאחר השחיטה וכשרה, ניתן לדמות את הנקב לנקב אחר שנעשה בודאי לאחר השחיטה, ואם הנקבים דומים, הרי זו כשרה. אָמַר רָבָא, לֹא אֲמָרָן דין זה, אֶלָּא בְּאוֹתָהּ עֲרוּגָה, אֲבָל מֵעֲרוּגָה לַעֲרוּגָה לֹא – אין מדמים. פוסקת הגמרא, וְהִלְכְתָא – וההלכה היא שלא כדברי רבא, אלא מדמים אֲפִילוּ מֵעֲרוּגָה לַעֲרוּגָה. מבאר הרי"ף, מַאי 'מֵעֲרוּגָה לַעֲרוּגָה', מֵרֵיאָה שֶׁל בְּהֵמָה זוֹ לְרֵיאָה שֶׁל בְּהֵמָה אַחֶרֶת, שאם הנקבים דומים זה לזה, הרי זה סימן שהנקב הראשון נעשה גם הוא לאחר השחיטה, וכשרה. וְהָנֵי מִילֵּי – ודין זה שניתן לדמות ריאות של שתי בהמות, מִדַּקָה לְדַקָּה, וּמִגַסָּה לְגַסָּה, כְּגוֹן צֹאן לְצֹּאן וְשׁוֹר לְשׁור, אֲבָל מִדַּקָה לְגַסָּה וּמִגַסָּה לְדַקָּה, לֹא.
רַבָּה וְרָבָא דְּאָמְרֵי תַּרְוַיְיהוּ – אמרו שניהם דין זה, מַקִּיפִין בְּקָנֶה, כלומר, קנה שנחתך או שניקב, ואין ידוע אם אירע הדבר קודם השחיטה והרי זו טריפה, או שאירע הדבר לאחר השחיטה והרי היא כשרה, ניתן לדמות את החתך או הנקב לחתך או נקב אחרים, שנעשו לאחר שחיטתה. אָמַר רַב פָּפָּא, לֹא אֲמָרָן דין זה שניתן להקיף בקנה, אֶלָּא בְּאוֹתָהּ חוּלְיָא שבקנה, אֲבָל מֵחוּלְיָא אחת לְחוּלְיָא אחרת, לֹא – אי אפשר לדמות. פוסקת הגמרא, וְהִילְכְתָא, שניתן לדמות אֲפִילוּ מֵחוּלְיָא לְחוּלְיָא – מחוליא גדולה לחוליא גדולה, וּמִבַּר חוּלְיָא לְבַּר חוּלְיָא – מחוליא קטנה לחוליא קטנה, אֲבָל לֹא מֵחוּלְיָא לְבַּר חוּלְיָא וְלֹא מִבַּר חוּלְיָא לְחוּלְיָא – לא מחוליא גדולה לקטנה, ולא מקטנה לגדולה [הקנה עשוי חוליות חוליות גדולות, ובין כל שתי חוליות גדולות יש חוליא קטנה ורכה].
אָמַר רַב זְעִירִי, חַלְחוֹלֶת [-המעי האחרון, שהרעי יוצא ממנו] שֶׁנִּיקְּבָה, כְּשֵׁרָה, הוֹאִיל וִירֵכַיִם מַעֲמִידִין אוֹתָהּ, שהרי היא נמצאת בין ירכי הבהמה, והן סותמות כל נקב שיש בה. מבררת הגמרא, וְכַמָּה – ובאיזה נקב שבחלחולת נעשית הבהמה טריפה, אָמַר רַבִּי אִילָעָא, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, מָקוֹם הַדָּבֵק – אם נעשה הנקב באותו חלק הדבוק בירכיים, בְּרוּבּוֹ – רק אם נעשה הנקב ברוב החלחולת הרי זו טריפה, ושֶׁלֹּא בְּמָקוֹם הַדָּבֵק, אפילו בְּמַשֶּׁהוּ. וְרַב נַחְמָן אָמַר, אם הנקב הוא במָקוֹם הַדָּבֵק, אֲפִילוּ נִטַּל כּוּלוֹ, כָּשֵׁר, וְהוּא – ובתנאי שֶׁנִּשְׁתַּיֵּר בּוֹ שיעור שיש בו כְּדֵי תְּפִיסָה. מבררת הגמרא, וְכַמָּה הוא שיעור זה, אָמַר אַבַּיֵּי, כִּמְלֹא 'בִּטְדָא' בְּתּוֹרָא – בשור, ומבאר הרי"ף, אִיכָּא מַאן דְּפָרֵישׁ ששיעור 'בטדא' הוא אַרְבַּע אֶצְבָּעוֹת. וְהִילְכְתָא כְּרַב נַחְמָן, שבמקום הדבק אפילו נטל כולו כשר, אם נשאר בו שיעור ארבע אצבעות.
שנינו במשנה בין הטריפות, 'הַכֶּרֶס הַפְּנִימִית שֶׁנִּיקְּבָה, אוֹ שֶׁנִּקְרַע רוֹב הַחִיצוֹנָה'. מבררת הגמרא, אֵי זוֹ הִיא הַכֶּרֶס הַפְּנִימִית, אָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא, 'מִפְרַעֲתָּא'. מבררת הגמרא, מַאי 'מִפְרַעֲתָּא', ומבארת, הֵיכָא דְפַּרְעֵי טַבָּחֵי – צד הכרס הפונה לקרקע, שהוא נראה מיד כשהטבחים פותחים את הבהמה להוציא את המעיים. בְּמַעֲרָבָא אָמְרֵי – בארץ ישראל אמרו מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא, כָּל הַכֶּרֶס כּוּלוֹ מכונה כֶּרֶס הַפְּנִימִית, ואם יש בה נקב הרי היא טריפה, וְאֵי זוֹ הִיא כֶּרֶס הַחִיצוֹנָה, שרק אם נקרעה רובה הוטרפה, בָּשָׂר הַחוֹפֶה [-המכסה] אֶת רוֹב הַכֶּרֶס. ולענין הלכה, אִיכָּא מַאן דְּאָמַר [-יש מי שאומר] שהֲלָכָה כְּרַבָּה בַּר רַב הוּנָא, וְאִיכָּא מַאן דְּאָמַר הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא.
שנינו במשנה, 'רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בִּגְדוֹלָה טֶפַח, וּבִקְטַנָּה רוּבָּה'. אָמַר רַבִּי בִּנְיָמִין בַּר יֶפֶת, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, לֹא 'גְּדוֹלָה' גְּדוֹלָה מַמָּשׁ, וְלֹא 'קְטַנָּה' קְטַנָּה מַמָּשׁ, אֶלָּא כָּל שֶׁנִּקְרַע בָּהּ טֶפַח וְלֹא הָוֵי רוּבָּה, זוֹ הִיא שֶׁשָּׁנִינוּ 'בִּגְדוֹלָה טֶפַח', ו[כָּל שֶׁנִּקְרַע] רוּבָּה וְלֹא הָוֵי טֶפַח, זוֹ הִיא שֶׁשָּׁנִינוּ 'וּבִקְטַנָּה רוּבָּה', נמצא שכל כרס שנקרע בה טפח, או רובה, הרי זו טריפה.
וְאִם נִקְדְּרָה – נחתך ממנה הבשר בעיגול בְּיוֹתֵר מִשיעור כְּסֶלַע, הרי זו טְרֵפָה, ואף ששיעור זה הוא פחות מטפח, והטעם לכך, לפי שֶׁאִם תִּמָּתַח, תַּעֲמוֹד עַל טֶפַח – יהיה שיעור הנקב טפח. מבררת הגמרא, וְכַמָּה הוא השיעור של 'יוֹתֵר מִסֶּלַע', ומבארת, אָמַר רַב יוֹסֵף, כְּגוֹן דְקַיְימָן – נקב שיכולים להכנס בו תְּלָת קַשְׁיָאתָא – שלשה גרעיני תמר בְּצִיפָּה – עם מעט אוכל שנשאר סביבם בְּדוֹחְקָא – בדוחק, או שלשה גרעיני תמר בְּלֹא צִיפָּה, שיכנסו שם בְּרַוְחָא – ברווח.
משנה
בסוף הכרס של הבהמה יש מקום העשוי ככובע ומכונה 'בית הכוסות', ומחובר אליו ה'המסס', אמנם החיבור הוא רק ברוב הדופן המפרידה ביניהם, אך באמצעה יש נקב שדרכו עוברים המאכלים, והמאכל עובר מהכרס לבית הכוסות, משם להמסס, ומשם לקיבה ולמעיים הדקים. הֶמְסֵס וּבֵית הַכּוֹסוֹת שֶׁנִּקְּבוּ לַחוּץ – שניקב אחד מהם במקום הנראה מבחוץ [אך אם ניקבה הדופן שביניהם, שאינה נראית לחוץ, כשירה, כיון שאברים אלו מגינים זה על זה, וכל אחד מהם סותם את הנקב של האבר המחובר אליו]. נָפְלָה הבהמה מִן הַגָּג, ושחטה מיד קודם שבדק אם היא יכולה להלך בכח עצמה, וחוששים שמא התרסקו אבריה, וְכן אם נִשְׁתַּבְּרוּ רֹב צַלְעוֹתֶיהָ, והיינו שתים עשרה צלעות מתוך עשרים ושתים צלעות שיש לבהמה, וּדְרוּסַת הַזְּאֵב, ששרט את בשרה בצפרני ידיו, והארס שיש בצפרניים אלו מטריף את הבהמה, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, דְּרוּסַת הַזְּאֵב בַּבהמה הדַּקָּה, אך אין ארסו של הזאב יכול להזיק לבהמה הגסה, וּדְרוּסַת הָאֲרִי בַּגַּסָּה, שארסו של האריה מזיק אפילו לבהמה גסה, וכל שכן לדקה. דְּרוּסַת הַנֵּץ נאסרת בָּעוֹף הַדַּק, כמו יונים וצפורים, וּדְרוּסַת הַגַּס, שהוא מין עוף טורף, נאסרת גם בָּעוֹף הַגָּס – הגדול, כמו אווזים ותרנגולים. מסיימת המשנה בביאור הכלל של הלכות טריפות, זֶה הַכְּלָל, כֹּל שֶׁאֵין כָּמוֹהָ חָיָּה – כל בהמה שנחלתה או נפצעה באופן שאינה יכולה לחיות שנים עשר חודשים [וכוונת המשנה לכלול בזה שבעה מיני טריפות נוספים שלא הוזכרו כאן], הרי זו טְרֵפָה.
