משנה
וְאֵלּוּ כְשֵׁרוֹת בַּבְּהֵמָה, אף על פי שיש בהם מום מסוים, נִיקְּבָה הַגַּרְגֶּרֶת [-קנה הנשימה] נקבים קטנים, אוֹ שֶׁנִּסְדְּקָה, עַד כַּמָּה תֶחְסַר הגרגרת בנקבים אלו ועדיין תהיה כשירה, רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, עַד שיעור מטבע כְּאִסָּר הָאִיטַלְקִי. נִפְחֲתָה עצם הַגֻּלְגֹּלֶת וְלֹא נִקַב קְרוּם שֶׁל מֹחַ. נִקַב הַלֵּב וְלֹא הגיע הנקב לְבֵית חֲלָלוֹ. נִשְׁבְּרָה הַשִּׁדְרָה, וְלֹא נִפְסַק הַחוּט שֶׁלָּהּ. נִטְּלָה הַכָּבֵד, וְנִשְׁתַּיֵּר הֵימֶנָּה כָּל שֶׁהוּא. הֶמְסֵס וּבֵית הַכּוֹסוֹת שֶׁנִּקְּבוּ זֶה לְתוֹךְ זֶה, כיון שבין כך יש חיבור ביניהם, והמאכל עובר ביניהם. נִטַּל הַטְּחוֹל, נִיטְּלוּ הַכְּלָיוֹת, נִיטַּל הַלֶּחִי הַתַּחְתּוֹן, באופן שהיא עדיין יכולה לאכול על ידי הלעטה, נִטְּלָה הָאֵם [-הרחם] שֶׁלָּהּ. חֲרוּתָה – מי שהצטמקה הריאה שלה בִידֵי שָׁמָיִם, כגון שנבהלה מקול רעמים וכדומה, כְּשֵׁרָה, אך אם הצטמקה מחמת פחד מאדם או מבעל חיים, הרי היא טריפה. הַגְּלוּדָה – בהמה שהופשט עורה מעליה, על ידי אדם או על ידי חולי, רַבִּי מֵאִיר מַכְשִׁיר, וַחֲכָמִים פּוֹסְלִים.
גמרא
אָמַר רַב מַתְּנָה, הַאי בּוּקָא דְּאַטְמָא – ראש הקולית, שזו עצם הירך, התחוב בראש עצם האליה שבבהמה, דְּשָׁף מִדּוּכְתֵיהּ – שזז ממקומו, הרי זו טְרֵפָה, וְהָנֵי מִילֵּי – ודין זה הוא רק באופן דְאִיתְעַכּוּל נִיבֵיהּ – שנרקב הגיד שבראשו, אֲבָל אִי לֹא אִיתְעַכּוּל נִיבֵיהּ, כְּשֵׁרָה.
שנינו במשנה, 'נקבה הגרגרת או שנסדקה, עַד כַּמָּה תֶחְסַר, עַד כְּאִיסָר הָאִיטַלְקִי'. מבררת הגמרא מהו שיעור זה, אָמַר אַבַּיֵּי, וְהַוְיָא כְּמַעֲתָּא זוּטְרָתָא דְּמִשְׁתַּכְּחָא בֵּינִי פְּשִׁיטִי דְּפּוּמְבְּדִיתָא – שיעורו כמעה הקטנה ביותר שנמצאת בין המעות של העיר פומבדיתא, וְהַיְינוּ שִׁיעוּרָא דְדִינְרָא קוּרְדִיאָנָא – וזהו השיעור של דינר הבא מהרי אררט. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן פְּתוֹרָאָה – שולחני, שהיה עוסק בהחלפת מעות, והיו בני אדם מפקידים אצלו מעות כדי שירויח בהם ויתחלקו ברווחים, לְעֵילָא מִינֵי הֲוָה קָאֵי בַּר נַפְחָא – מעל ביתי היה גר רבי יוחנן בן הנפח, וּבְעָא מִינִי דִּינְרָא קוּרְדִיאָנָא – וביקש ממני דינר זה הבא מהרי אררט כדי לְשִׁעוּרֵי בָּהּ טְרֵפָתָא – לשער על ידה נקב שבגרגרת, לבדוק אם נעשתה הבהמה טריפה או לא, וּבְּעָאִי לְמֵיקָם מִקַמֵּיהּ – ורציתי לקום לפניו, לכבודו, כדרך שצריך לקום לפני תלמידי חכמים, וְלֹא שַׁבְקָן – ולא הניח לי לקום, אלא אָמַר לִי, שֵׁב בְּנִי, שֵׁב, לְפִי שֶּׁאֵין בַּעֲלֵי אֻמָּנֻיּוֹת רַשָּׁאִין לַעֲמוֹד מִפְּנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים בְּשָׁעָה שֶׁעוֹשִׂין מְלַאכְתָּן, וכיון שהיה עוסק במעות של אחרים כדי להרויח עבורם, לא היה רשאי לקום.
אָמַר רַב נַחְמָן, כל מקום שאמרו חכמים על דבר מסוים ששיעורו כסלע, אזי אם הדבר הוא כְּסֶלַע ממש, דינו כְּיוֹתֵר מִן הַסֶּלַע, ובכל מקום שאמרו על דבר ששיעורו כאיסר, הרי אם הוא כְּאִיסָר ממש, דינו כְּיוֹתֵר מִן הָאִיסָר, וכגון כאן, שאמרו שאם נחסרה הגרגרת עד כאיסר האיטלקי כשרה, הרי אם נחסרה כאיסר בדיוק, הרי זו טריפה, ומסיקה הגמרא, אַלְּמָא – מוכח מדברי רב נחמן דקָסָבַר [-שהוא סובר], שלשון 'עַד', מתפרשת וְלֹא עַד בִּכְלָל, שאותו שיעור שהזכירו אינו בכלל ההיתר, ולכן כשאמרו ש'עד כאיסר' כשירה, הרי הכוונה עד מעט פחות מאיסר, אך כאיסר ממש, טריפה.
שנינו במשנה בין הבהמות הכשרות, 'נִיטַּל הַטְּחוֹל'. אָמַר רַב עֲוִירָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא, לֹא שָׁאנוּ – לא נאמר דין זה, אֶלָּא באופן שנִיטַל הטחול לגמרי, אֲבָל אם נִיקַּב הטחול, הרי זו טְרֵפָה. וְהָנֵי מִילֵּי – ודין זה הוא דוקא בְּסוֹמְכֵיהּ – בחלק העבה, העליון, אֲבָל בְּקוּלְשֵׁיהּ – בחלק הקלוש והדק, כְּשֵׁרָה. וּבְסוֹמְכֵיהּ נַמִּי לֹא אֲמָרָן דִּטְרֵפָה – ואף בחלק העבה לא אמרנו שהיא טריפה אֶלָּא באופן דְּלֹא נִּשְׁתַּיֵּיר מִינֵּיהּ – שלא נשאר ממנו כְּעוֹבִי דִּינָר זָהָב, אֲבָל אם נִשְׁתַּיֵּיר מִינֵּיהּ כְּעוֹבִי דִּינָר זָהָב, כְּשֵׁרָה.
שנינו במשנה בין הבהמות הכשרות, 'נִיטְּלוּ הַכְּלָיוֹת'. אָמַר רַפְרָם בַּר פָּפָּא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב, לָקְתָה בְּכּוּלְיָא אַחַת – אם חלתה אפילו באחת הכליות, שהתמלאה מוגלה, הרי זו טְרֵפָה, וכל שכן אם לקתה בשתי הכליות. בְּמַעֲרָבָא אָמְרֵי – בארץ ישראל אמרו בענין זה, וְהוּא – ודין זה הוא בתנאי דְמָטֵי לָקוּתָא לִמְּקוֹם חָרִיץ – שהגיע החולי למקום החריץ שבכליה, וּ'מָקוֹם חָרִיץ' היינו הֵיכָא חִיוָארָא דְּתּוּתֵי מָתְנֵי – במקום הלבן שתחת המותנים, פֵּירוּשׁ, הַלּוֹבֶן שֶׁבְּתוֹךְ הַכּוּלְיָא, והיינו באמצע הכליה, ששם מחוברים הגידים של הכליה.
דין נוסף בעניני כליות: וְהֵיכָא דְמִשְׁתַּכְּחִין תְּלָת כּוּלְיָאתָא – ובהמה שנמצאו בה שלש כליות, כְּשֵׁרָה, דְּאַמְרִינָן – שהרי הכלל בענין זה הוא, כָּל יָתֵר כְּנָטוּל דָּמִי – כל אבר מיותר בבהמה הרי דינו כאילו ניטל אותו אבר, וכאשר יש שלש כליות הרי זה כאילו ניטלה הכליה, והרי התבאר במשנתנו שבהמה שניטלו כליותיה כשרה, והוא הדין לבהמה שיש לה כליה נוספת.
וְתַנְיָא נַמִּי הֲכִי – וכן יש ללמוד ממה ששנינו בברייתא, נאמר בפסוק לגבי קרבנות 'וְאֵת שְׁתֵּי הַכְּלָיֹת', למעט, וְלֹא – שאין להקריב בהמה בַּעֲלַת כּוּלְיָא אַחַת, וְלֹא בַּעֲלַת שָׁלֹשׁ כליות, וּמִדְפָּסַל רַחֲמָנָא לְגָבוֹהַּ – מכך שהוצרכה התורה לפסול בהמה כזו לקרבן, מִכְּלָל – יש ללמוד מכך דִלְהֶדְיוֹט שָׁרֵי – שבבהמת חולין אין זה מום הפוסל.
