משנה
וְאֵלּוּ טְרֵפוֹת בָּעוֹף, נְקוּבַת הַוֵּשֶׁט, פְּסוּקַת רוב רוחב הַגַּרְגֶּרֶת [-קנה הנשימה], הִכְּתָה חֻלְדָּה או בעל חיים גדול אחר עַל רֹאשָׁהּ במָקוֹם שֶׁהוּא עוֹשֶׂה אוֹתָהּ טְרֵפָה, כלומר, באופן שיש חשש שניקב קרום המח, נִקַּב הַקֻּרְקְבָן בבשרו ובכיס שלו, נִקְּבוּ המעיים הַדַּקִּין.
נָפְלָה לָאוּר – לאש, וְנֶחְמְרוּ – התחממו והתכווצו בְנֵי מֵעֶיהָ, אִם עתה הם יְרֻקִּים, שאין זה הצבע הטבעי שלהם, פְּסוּלָה. אִם אֲדֻמִּים, שזהו צבעם הרגיל, כְּשֵׁרָה.
דְּרָסָהּ אדם ברגלו, וּטְרָפָהּ בַּכֹּתֶל – או שהטיחה בכותל, אוֹ שֶׁרִצְּצַתָּה – דחפה והפילה אותה בְהֵמָה אַחֶרֶת, שבשלשת האופנים הללו יש לחשוש לריסוק איברים, וְהִיא מְפַרְכֶּסֶת במקומה, הגם שאינה יכולה להלך כראוי, אִם שָׁהֲתָה מֵעֵת לְעֵת, וּשְׁחָטָהּ, כְּשֵׁרָה, אך היא צריכה בדיקה שלא התרסקו אבריה. ואם הלכה בעצמה ארבע אמות, הרי היא כשרה.
גמרא
שנינו במשנה בין טריפות העוף, 'הִכְּתָה חוּלְדָּה עַל רֹאשָׁהּ מָקוֹם שֶׁהוּא עוֹשֶׂה אוֹתָהּ טְרֵפָה' וְכוּ'.
אִיתְּמַר – נאמרה מימרא זו בבית המדרש, רַב וּשְׁמוּאֵל וְלֵוִי, דְּאָמְרֵי – אמרו כולם דין זה, כיצד בודקים אם נטרף העוף, מַכְנִיס יָדוֹ לְתוֹךְ מוֹחַ, אִי מְבַצְבֵּץ וְעוֹלֶה, הרי זו טְרֵפָה, וְאִי לָאו, כְּשֵׁרָה. ומבאר הרי"ף את אופן הבדיקה, פֵּירוּשׁ, שֶׁמַּנִּיחַ אֶצְבָּעוֹ בְּצַד הַנֶּקֶב שעשתה החולדה בראש העוף, וְנוֹעֵץ אֶצְבָּעוֹ שָׁם, ואִם נִקַּב קְרוּם שֶׁל מוֹחַ, הַמוֹחַ עוֹלֶה וּמְבַצְבֵּץ מִן הַנֶּקֶב, וְאִי לֹא בִּצְבֵּץ הַמוֹחַ וְלֹא יָצָא מִן הַנֶּקֶב, בְּיָדוּעַ שֶׁלֹּא נִקַּב קְרוּם שֶׁל מוֹחַ. פֵּירוּשׁ אַחֵר לבדיקה זו, מַכְנִיס יָדוֹ לְתוֹךְ פִּיהָ, וּבוֹדֵק, אִי על ידי הכנסת היד מְבַצְבֵּץ המוח וְעוֹלֶה ממקום הנקב, הרי זו טְרֵפָה. ומביאה הגמרא את דרכי הבדיקה שנהגו בהם האמוראים, רַב שֵׁזְבִי, בָּדִיק בְּשִׁמְשָׁא – היה בודק את ראש העוף מול אור השמש, לראות אם יש נקב במוח. רַב יֵימַר, בָּדִיק בְּמַיָּא – היה בודק את ראש העוף במים, שהיה מוציא את כל המוח דרך פי העוף, וממלא את קרום המח במים, ואם יוצאים המים מהקרום דרך הנקב, סימן שניקב הקרום, והיא טריפה. רַב אָחָא בַּר יַעֲקֹב, מַיִיץ בְּגִילָא דְחִיטְתָּא – היה מכניס קש של חטה למקום הנקב ומוצץ, ואם היה הנקב מגיע לקרום המח, היה עולה דרך הקש.
תמהה הגמרא, וְהָא תָּנֵי [-והרי כך שנה] לֵוִי, כָּל טְרֵפוֹת שֶּׁמָּנוּ חֲכָמִים בִּבְהֵמָה, כְּנֶגְדָּן טרפות גם בָּעוֹף, יָתֵר עֲלֵיהֶם בָּעוֹף, שאם נִשְׁבַּר הָעֶצֶם של הראש, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִקַּב קְרוּם שֶׁל מוֹחַ, הרי זו טריפה, הרי זה שלא כפי שהתבאר בדבריהם של רב ושמואל ולוי, שרק אם ניקב הקרום של המוח העוף נטרף.
מתרצת הגמרא, הָתָם – שם, בברייתא ששנה לוי, מדובר בְּעוֹף שֶׁל מַיִם – עוף החי במים, דְּהוֹאִיל וּקְרוּמוֹ רַךְ, אף שלא ניקב נעשה טריפה. אָמַר רַב שֵׁזְבִי, וְהָנֵי אַוָּוזֵי דִּידַן – ואותם אווזים הגדלים אצלינו, הוֹאִיל וּשְׁכִיחֵי בְּמַיָּא – כיון שהם מצויים תמיד במים, כְּעוֹף שֶׁל מַיִם דָּמְיָין – דינם דומה לדין עוף של מים, שאם נשבר העצם, אף על פי שלא ניקב הקרום, הרי זו טריפה.
שנינו במשנה בין טריפות העוף, 'נִיקַּב הַקֻּרְקְבָן'. אָמַר רַב יִצְחָק בַּר יוֹסֵף, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, קֻּרְקְבָן שֶׁנִּיקַּב, וְכִיסוֹ [-קליפתו הפנימית] קַיָּים, כָּשֵׁר, כלומר, שני עורות יש לקורקבן, החיצוני אדום כמו בשר, והפנימי לבן כמו עור, ואם ניקב החיצוני, והפנימי קיים, אין זו טריפה.
אִיבַּעְיָא לְהוּ – הסתפקו בני הישיבה, אם נִיקַּב הַכִּיס הפנימי, וְהַקֻּרְקְבָן – חלקו החיצוני קַיָּים בשלימותו, מַהוּ – מה דינו. מביאה לכך הגמרא ראיה, תָּא שְׁמַע ראיה לדבר, דְּאָמַר רַב הוּנָא, נִקַּב זֶה בְּלֹא זֶה [-הקורקבן לבדו או הכיס לבדו], כָּשֵׁר, וְאף אִם נִקְּבוּ שְׁנֵיהֶם אך זֶה שֶׁלֹּא כְּנֶגֶד זֶה, כָּשֵׁר, מַאי טַעֲמָא – ומה הטעם לכך שכאשר אין הנקבים מכוונים כשר, כֵּיוָן דְקֻּרְקְבָן מֵינַח נַיָּח – נח במקומו, כִּדְקָאי קָאֵי – עומד במקומו, לֹא רָוַח וְלֹא גֹּמֶד – אינו מתרווח ואינו מתכווץ, וְלֹא מִתְּרַמּוּ אַהֲדָדֵי – ולא מזדמן שיהיו שני הנקבים זה מול זה, הִילְכָּךְ – ולכן כְּמִי שֶׁנִּיקַּב זֶה בְּלֹא זֶה דָּמִי – הרי זה דומה לאופן שניקב רק אחד מהם, וּכְשֵׁרָה.
