הֵעִיד יוֹנָתָן בֶּן שִׁילָא, שהיה רֵישׁ טַבָּחַיָּא [-ראש השוחטים] דְּצִפּוֹרִי, לִפְנֵי רַבִּי, עַל שְׁנֵי בְּנֵי מֵעַיִם שֶׁיּוֹצְאִין מִן הַבְּהֵמָה כְּאַחַד, שהיא טְרֵפָה, כְּנֶגְדָּן – אך אם אירע בדומה לכך בָּעוֹף, הרי זו כְּשֵׁרָה. ומבאר הרי"ף, פֵּירוּשׁ, כָּל בְּהֵמָה, הַדַּקִּין – המעיים הדקים שֶׁלָּהּ, חוּט אֶחָד הוּא, וּמָשׁוּךְ, עַכְשָׁיו אִם יֵצֵא מִמֶּנּוּ מְעִי אַחֵר, כְּמוֹ שֶׁיָּצָא עָנָף בְּתוֹךְ הַבָּד שֶׁל העֵץ, המתפצל מהענף הגדול, כך יוצא מהמעי הגדול מעי קטן נוסף, הרי זו טְרֵפָה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, כְּשֶׁיּוֹצְאִין בִּשְׁנֵי מְקוֹמוֹת רחוקים זה מזה, אֲבָל יוֹצְאִין בְּמָקוֹם אֶחָד, כלומר, סמוכים זה לזה, וְכָלִין – וכן הם מסתיימים במרחק קטן עַד כְּאֶצְבַּע, הרי זו כְּשֵׁרָה, וְהוּא דְּהַדְרֵי וְעַרְבֵי – ובתנאי שהם חוזרים ומתערבים יחד, וְנַעֲשׂוּ שְׁנֵיהֶם חוּט אֶחָד של מעיים, אֲבָל לֹא הַדְרֵי וְעַרְבֵי – אך אם לא חזרו והתערבו יחד, הֲרֵי זה איבר יָתֵר בַּבְהֵמָה, וְכָל יָתֵר כְָּנטוּל דָּמִי – הרי זה כאילו חסר אלו אבר לבהמה, והרי זו טריפה.
משנה
אֲחוּזַת דָּם – בהמה שהתרבה דמה פתאום, וְהַמְּעוּשֶּׁנֶת – שנכנס עשן בגופה, וְהַמְצוּנֶּנֶת – שהתקררה וחלתה, וְשֶׁאָכְלָה הַרְדּוּפְנִי – מין צמח שהוא סם המוות לבהמה, וְשֶׁאָכְלָה צוֹאַת תַּרְנְגוֹלִים, שאף הוא סם המוות לבהמה, וְשֶׁשָּׁתְתָה מַיִם הָרָעִים – מים מגולים, שיש חשש ששתה מהם נחש, כְּשֵׁרָה, כיון שדברים אלו אינם מזיקים לבני אדם.
אָכְלָה סַם הַמָּוֶת המזיק לאדם ואינו מזיק לבהמה, אוֹ שֶׁנְּשָׁכָה נָחָשׁ, מֻתֶּרֶת מִשּׁוּם טְרֵפָה, כיון שאין הבהמה מתה מחמת זה, וַאֲסוּרָה מִשּׁוּם סַכָּנַת נְפָשׁוֹת, כיון שדברים אלו מזיקים לאדם, ויש סכנה לאכול מבשר בהמה שאכלה דברים אלו.
גמרא
אָמַר שְׁמוּאֵל, הִלְעִיטָה לבהמה חִילְתִית, שזהו מין ירק חריף ביותר, הרי זו טְרֵיפָה, מַאי טַעֲמָא – ומה הטעם לכך, מִשּׁוּם דְמִינְקִיב לִמְעֶיהָ – כיון שחריפותו מנקבת את מעי הבהמה. מֵתִיב – הקשה על כך רַב שֵׁיזְבִי ממה ששנינו בברייתא, אֲחוּזַת דָּם – בהמה שהתרבה דמה פתאום, וְהַמְּעוּשֶּׁנֶת – שנכנס עשן בגופה, וְהַמְצוּנֶּנֶת – שהתקררה וחלתה, אוֹ שֶׁהִלְעִיטָה חִילְתִית, אוֹ שֶׁאָכְלָה הַרְדּוּפָנִי אוֹ תִּיעָה – מיני צמחים שהם סם המוות לבהמה, אוֹ שֶׁאָכְלָה סַם הַמָּוֶת, אוֹ שֶׁשָּׁתְתָה מַיִם הָרָעִים – מים מגולים, שיש חשש ששתה מהם נחש, כְּשֵׁרָה. אך אם הִשִׁיכָה נָחָשׁ, אוֹ שֶׁנְּשָׁכָה כֶּלֶב שׁוֹטֶה, מוּתֶּרֶת מִשּׁוּם טְרֵפָה, וַאֲסוּרָה מִשּׁוּם סַכָּנַת נְפָשׁוֹת, ועל כל פנים מבואר בברייתא שאם הלעיטה חלתית או סם המוות, הרי זו מותרת, קַּשְׁיָא חִלְתִּית אַחִלְתִּית – קשה מהמבואר בברייתא שאם אכלה חלתית מותרת, על מה שאמר שמואל שהיא טריפה, וכן קַּשְׁיָא סַם הַמָּוֶת אַסַם הַמָּוֶת – וכן קשה ממה ששנינו בברייתא שאם אכלה סם המות מותרת, על מה ששנינו במשנתנו שאם אכלה סם המות היא אסורה.
מתרצת הגמרא, חִלְתִּית אַחִלְתִּית לֹא קַּשְׁיָא, כיון שבְּעָלִין – אם אכלה את עלי החלתית, כְּשֵׁרָה, ובזה עוסקת הברייתא, וּדְאָמַר – ומה שאמר שְׁמוּאֵל שהיא טְרֵפָה, היינו בִּדְקַרְטִין – בגבעולים של החלתית, שהם חדים, דִמְנַקְבֵי לִמְעֵיהָ – שהם מנקבים את מעיה של הבהמה. וְסַם הַמָּוֶת אַסַם הַמָּוֶת נַמִּי לֹא קַּשְׁיָא, מַתְנִיתִין דְּקָתָנֵי – מה ששנינו במשנתנו שאם אכלה סם המוות הרי זו אֲסוּרָה מִשּׁוּם סַכָּנַת נְפָשׁוֹת, היינו כְּשֶׁאָכְלָה סַם הַמָּוֶת דְּאָדָם – המסוכן לאדם, וּבָרַיְיתָּא דְּקָתָנֵי – ומה ששנינו בברייתא שאם אכלה סם המות הרי זו כְּשֵׁרָה, בְּסַם הַמָּוֶת דִּבְהֵמָה, שמזיק רק לבהמה ולא לבני אדם.
