הַהוּא בַּר טַבְיָא – מעשה בבן צבי, דַּהֲוָה בֵּי – שהיה בביתו של רֵישׁ גָלוּתָא, דְאִיפְסִיק כַּרְעָא בָּתְרַיְיתָא – שנחתכה רגלו האחורית, בָּדְקָּהּ רַב בְּצוֹמֶת הַגִּידִין, והיינו במקום חיבור השוק לברך, וְאֲכְשְׁרָהּ – והכשירה. סָבַר לְמֵיכַל מִינַּהּ בְּאוּמְצָא – היה רב סבור לאכול מבשר זה בצליה מועטת על גחלים, אָמַר לֵיהּ שְׁמוּאֵל לרב, האם לֹא חַיִישׁ מַר לִנְקוּרֵי – האם אינך חושש שמא הכישה נחש באותו מקום ומחמת כן נפסקה רגלה. אָמַר לֵיהּ רב לשמואל, הֵיכִי לֶיעֱבֵיד – איך אנהג, כלומר באיזו דרך ניתן לאכול מבשר לזה ללא חשש, אָמַר לֵיהּ שמואל, אוֹתְבֵיהּ בְּנוֹרָא – הנח את הבשר באש לצלותו היטב, דְּהוּא בָּדִיק נַפְשֵׁיהּ – ובכך ייבדק הבשר מעצמו האם יש בו ארס של נחש. אוֹתְבֵיהּ בְּנוֹרָא – הניח רב את הבשר באש לצלותו, וְאִיתְּמַח – נמחה, וְנָפַל תִּלְחֵי תִּלְחֵי – נפל והתפרק לחתיכות, מרוב ארס נחש שהיה בו. קָרִי שְׁמוּאֵל עֲלֵיהּ דְּרַב – קרא שמואל על רב את הפסוק (משלי יב כא) 'לֹא יְאֻנֶּה לַצַּדִּיק כָּל אָוֶן', והיינו שזימן ה' שאבוא לכאן ואמנע את רב מלאכול את הבשר שיש בו ארס, ויסתכן. וְקָרִי רַב עֲלֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל – ורב קרא על שמואל את הפסוק (דניאל ד ו) 'וְכָל רָז לָא אָנֵס לָךְ', שידע שמואל דבר זה, שיש לחשוש לארס הנחש בחיה זו, וכיצד יש לבודקה.
משנה
סִימָנֵי בְהֵמָה וְחַיָּה נֶאֶמְרוּ מִן הַתּוֹרָה, וְאילו סִימָנֵי הָעוֹף לֹא נֶאֶמְרוּ מִן הַתּוֹרָה, אלא רק מנתה התורה את העופות הטמאים בשמותיהם, וכל שאר העופות שלא נמנו בתורה הרי הם טהורים, אֲבָל אָמְרוּ חֲכָמִים סימן לדבר, לאדם שאינו מכיר את שמות העופות הטמאים, שכָּל עוֹף הַדּוֹרֵס – אוחז בצפרניו את הטרף ומנתק ומגביה מהקרקע מה שהוא אוכל, הרי הוא טָמֵא ואסור באכילה. וְכָל שֶׁיֶּשׁ לוֹ אֶצְבַּע יְתֵרָה – אצבע קטנה מאחורי הרגל, מעל האצבעות האחרות, וְזֶפֶק, וְקֻרְקְבָן נִקְלָף – הכיס שבתוך הקורקבן נקלף מבשר הקורקבן, הרי זה טָהוֹר, ומעיקר הדין די בסימן אחד כדי להכשירו, אם ידוע לנו שאינו דורס. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּרַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר, כָּל עוֹף שֶׁחוֹלֵק אֶת רַגְלָיו כאשר מעמידים אותו על חוט, שתי אצבעות מכל צד, הרי זה סימן שהוא דורס, והרי הוא טָמֵא.
גמרא
אָמַר רַב חִסְדָּא, אדם שהָיָה מְהַלֵּךְ בַּמִּדְבָּר, וּמָצָא בְּהֵמָה וּפַרְסוֹתֶיהָ חֲתוּכוֹת, ואינו יכול לראות אם היא מפריסה פרסה או לא, בּוֹדֵק בְּפִיהָ, אִם אֵין לָהּ שִׁינַּיִם לְמַעְלָה, שזהו סימן לכך שהיא מעלת גרה, בְּיָדוּעַ שֶׁהִיא טְהוֹרָה, וְאִם לָאו, אלא יש לה שינים, בְּיָדוּעַ שֶׁהִיא טְמֵאָה, שכל הבהמות הטמאות יש להם שינים, וְהוּא שֶׁיַּכִּיר כיצד נראה בֶּן גָּמָל, ויידע שבעל חיים זה אינו בן גמל, כיון שזו החיה היחידה שהיא טמאה ועדיין אין לה שינים, דְּתַנָּא דְבֵי – שכך שמנו בבית מדרשו של רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, נאמר בפסוק (ויקרא יא ד) 'אַךְ אֶת זֶה לֹא תֹאכְלוּ מִמַּעֲלֵי הַגֵּרָה וּמִמַּפְרִסֵי הַפַּרְסָה אֶת הַגָּמָל כִּי מַעֲלֵה גֵרָה הוּא וּפַרְסָה אֵינֶנּוּ מַפְרִיס טָמֵא הוּא לָכֶם', הקדוש ברוך הוא, שהוא שַׁלִּיט בְּעוֹלָמוֹ, יוֹדֵעַ שֶּׁאֵין לְךָ דָּבָר שֶׁמַּעֲלֶה גֵּרָה וְטָמֵא אֶלָּא גָּמָל, לְפִיכָךְ פֵּרֵט לְךָ הַכָּתוּב לשון 'הוּא', לומר שרק הוא מעלה גרה והוא טמא, ולכן אם מכיר האדם שהחיה שמצא אינה בן גמל, ורואה שאין לה שינים והיא מעלת גרה, אף שאינו יכול לבדוק שהיא מפריסת פרסה, הרי זו טהורה.
וְאָמַר רַב חִסְדָּא, אדם שהָיָה מְהַלֵּךְ בַּמִּדְבָּר, וּמָצָא בְּהֵמָה שֶׁפִּיהָ גָּמוּם – חתוך, ואינו יכול לראות אם אין לה שינים והיא מעלת גרה, בּוֹדֵק בְּפַרְסוֹתֶיהָ, אִם פַּרְסוֹתֶיהָ סְדוּקוֹת, בְּיָדוּעַ שֶׁהִיא טְהוֹרָה, וְאִם לָאו, בְּיָדוּעַ שֶׁהִיא טְמֵאָה, וְהוּא – ובתנאי שֶׁיַּכִּיר כיצד נראה חֲזִיר, שאף שפרסותיו סדוקות, שסהו סימן טהרה, הרי הוא טמא, דְּתַנָּא דְבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, נאמר בפסוק (ויקרא יא ז) 'אֶת הַחֲזִיר כִּי מַפְרִיס פַּרְסָה הוּא וְשֹׁסַע שֶׁסַע פַּרְסָה וְהוּא גֵּרָה לֹא יִגָּר טָמֵא הוּא לָכֶם', הקדוש ברוך הוא שהוא שַׁלִּיט בְּעוֹלָמוֹ יוֹדֵעַ שֶּׁאֵין לְךָ דָּבָר שֶׁמַּפְרִיס פְרָסוֹת וְטָמֵא אֶלָּא חֲזִיר, לְפִיכָךְ פֵּרֵט לְךָ הַכָּתוּב לשון 'הוּא', ללמד שרק הוא מפריס פרסה והוא טמא.
