משנה ב: הַמְבַכֶּרֶת הַמַּקְשָׁה לֵילֵד, מְחַתֵּךְ אֵבֶר אֵבֶר וּמַשְׁלִיךְ לַכְּלָבִים. יָצָא רֻבּוֹ, הֲרֵי זֶה יִקָּבֵר, וְנִפְטְרָה מִן הַבְּכוֹרָה:
משנה ב: נאמר בתורה (שמות יג ב) 'קַדֶּשׁ לִי כָל בְּכוֹר פֶּטֶר כָּל רֶחֶם בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה לִי הוּא', ובכור בהמה טהורה הרי הוא קדוש מרגע לידתו, ואם הוא תמים, מצוה להקריבו בבית המקדש, אם הוא בעל מום, הרי הוא ניתן לכהן כמתנת כהונה, והוא חולין. ואם מת, הרי הוא אסור בהנאה ויש לקוברו. הַמְבַכֶּרֶת הַמַּקְשָׁה לֵילֵד, כדי להקל מעליה את הלידה הרי הוא מְחַתֵּךְ אֵבֶר אֵבֶר – כל אבר היוצא ראשון, וכיון שעדיין לא נולד רובו אין בו עדיין קדושה, וּמַשְׁלִיךְ כל אבר בפני עצמו לַכְּלָבִים. אבל אם יָצָא רֻבּוֹ של הבכור בבת אחת, ולא חתכו קודם לכן, הֲרֵי זֶה יִקָּבֵר [ויש אומרים שגם אם חתכו קודם לכן לאיברים, אם לא האכילם לכלבים, ועתה לפנינו רוב הבכור, אף שהוא מחותך, הכל טעון קבורה]. וּבין אם יצא אבר אבר ובין אם יצא רובו כאחד, נִפְטְרָה הבהמה מִן הַבְּכוֹרָה, והולד הבא שיוולד לה אינו בכור.
