משנה ב: חֻלִּין וְקָדָשִׁים בַּחוּץ, הָרִאשׁוֹן כָּשֵׁר וּפָטוּר, וְהַשֵּׁנִי סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים וּפָסוּל. קָדָשִׁים וְחֻלִּין בַּחוּץ, הָרִאשׁוֹן חַיָּב כָּרֵת וּפָסוּל, וְהַשֵּׁנִי כָשֵׁר, וּשְׁנֵיהֶם סוֹפְגִין אֶת הָאַרְבָּעִים. חֻלִּין וְקָדָשִׁים בִּפְנִים, שְׁנֵיהֶם פְּסוּלִים, וְהַשֵּׁנִי סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים. קָדָשִׁים וְחֻלִּין בִּפְנִים, הָרִאשׁוֹן כָּשֵׁר וּפָטוּר, וְהַשֵּׁנִי סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים וּפָסוּל. חֻלִּין בַּחוּץ וּבִפְנִים, הָרִאשׁוֹן כָּשֵׁר וּפָטוּר, וְהַשֵּׁנִי סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים וּפָסוּל. קָדָשִׁים בַּחוּץ וּבִפְנִים, הָרִאשׁוֹן חַיָּב כָּרֵת, וּשְׁנֵיהֶם פְּסוּלִין, וּשְׁנֵיהֶם סוֹפְגִים אֶת הָאַרְבָּעִים. חֻלִּין בִּפְנִים וּבַחוּץ, הָרִאשׁוֹן פָּסוּל וּפָטוּר, וְהַשֵּׁנִי סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים וְכָשֵׁר. קָדָשִׁים בִּפְנִים וּבַחוּץ, הָרִאשׁוֹן כָּשֵׁר וּפָטוּר, וְהַשֵּׁנִי סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים וּפָסוּל:
משנה ב: משנתנו ממשיכה להביא אופנים שונים של שחיטת אותו ואת בנו, בחולין ובקדשים: 'אותו ואת בנו' שנשחטו ביום אחד, שהיה הנשחט ראשון חֻלִּין וְהנשחט שני קָדָשִׁים, ונשחטו שניהם בַּחוּץ, הָרִאשׁוֹן כָּשֵׁר וּפָטוּר, שהרי נשחט בחוץ כדין חולין, וְהַשֵּׁנִי, סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים שהרי עבר באיסור אותו ואת בנו, אך אינו חייב כרת משום קדשים בחוץ, כיון שלא היה הקרבן ראוי להשחט בפנים, משום אותו ואת בנו, וכפי שהתבאר לעיל (מ"א), וּפָסוּל, משום ששחט קדשים בחוץ. היה הראשון קָדָשִׁים וְהשני חֻלִּין, ונשחטו שניהם בַּחוּץ, הָרִאשׁוֹן חַיָּב כָּרֵת, שהרי שחט קדשים בחוץ, וּפָסוּל משום שנשחט בחוץ, וְהַשֵּׁנִי כָשֵׁר, כיון שנשחט כדין חולין בחוץ, וּשְׁנֵיהֶם סוֹפְגִין אֶת הָאַרְבָּעִים, הראשון משום קדשים בחוץ, והשני משום אותו ואת בנו. היה הראשון חֻלִּין וְהשני קָדָשִׁים ונשחטו שניהם בִּפְנִים, שְׁנֵיהֶם פְּסוּלִים, הראשון משום חולין שנשחטו בעזרה, והשני משום שאין הקרבן ראוי להקרבה באותו היום, מחמת איסור אותו ואת בנו, וְהַשֵּׁנִי סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים, משום אותו ואת בנו [אך הראשון אינו לוקה, כיון שאין לוקים על איסור שחיטת חולין בעזרה, וכפי שהתבאר לעיל (מ"א)]. היה הראשון קָדָשִׁים וְהשני חֻלִּין ונשחטו שניהם בִּפְנִים, הָרִאשׁוֹן כָּשֵׁר וּפָטוּר, שהרי נשחט כדינו בפנים, וְהַשֵּׁנִי סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים משום אותו ואת בנו, וּפָסוּל, משום חולין שנשחטו בעזרה. היו שניהם חֻלִּין, ונשחט הראשון בַּחוּץ וְהשני בִפְנִים, הָרִאשׁוֹן כָּשֵׁר וּפָטוּר, שהרי נשחט כדינו, וְהַשֵּׁנִי סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים משום אותו ואת בנו, וּפָסוּל משום חולין שנשחטו בעזרה. היו שניהם קָדָשִׁים, ונשחט הראשון בַּחוּץ וְהשני בִפְנִים, הָרִאשׁוֹן חַיָּב כָּרֵת, שהרי שחט קרבן בחוץ, וּשְׁנֵיהֶם פְּסוּלִין, הראשון משום שנשחט בחוץ, והשני משום אותו ואת בנו, הפוסל את הקרבן להקרבה בו ביום, וּשְׁנֵיהֶם סוֹפְגִים אֶת הָאַרְבָּעִים, הראשון משום שחיטת קדשים בחוץ, והשני משום אותו ואת בנו. היו שניהם חֻלִּין, ונשחט הראשון בִּפְנִים וְהשני בַחוּץ, הָרִאשׁוֹן פָּסוּל משום חולין שנשחטו בעזרה, וּפָטוּר כיון שאין לוקים על איסור זה, וְהַשֵּׁנִי סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים משום אותו ואת בנו, וְכָשֵׁר, כיון שנשחט בחוץ כדינו, ואין איסור אותו ואת בנו אוסר את החולין באכילה. היו שניהם קָדָשִׁים, ושחט את הראשון בִּפְנִים וְאת השני בַחוּץ, הָרִאשׁוֹן כָּשֵׁר וּפָטוּר, שהרי נשחט כדינו, וְהַשֵּׁנִי סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים משום איסור אותו ואת בנו [אך לא משום שחטת הקרבן בחוץ, כיון שבזמן שאין הקרבן ראוי להקרבה בפנים אין לוקים על הקרבתו בחוץ, וכאן אינו ראוי להקרבה בפנים משום אותו ואת בנו], וּפָסוּל כדין קרבן הנשחט בחוץ.
