משנה ה: דָּם שֶׁנִּתְעָרַב בְּמַיִם, אִם יֶשׁ בּוֹ מַרְאִית דָּם, חַיָב לְכַסּוֹת. נִתְעָרַב בְּיַיִן, רוֹאִין אוֹתוֹ כְּאִלּוּ הוא מָיִם. נִתְעָרַב בְּדַם הַבְּהֵמָה אוֹ בְדַם הַחַיָּה, רוֹאִין אוֹתוֹ כְּאִלּוּ הוּא מָיִם. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֵין דָּם מְבַטֵּל דָּם:
משנה ה: דָּם שחיטה של חיה או עוף שֶׁנִּתְעָרַב בְּמַיִם, אִם יֶשׁ בּוֹ מַרְאִית דָּם, חַיָב לְכַסּוֹת. נִתְעָרַב הדם בְּיַיִן אדום, רוֹאִין אוֹתוֹ כְּאִלּוּ הוא מָיִם – משערים זאת כאילו היה היין מים, ואם באופן זה היה ניכר מראית הדם, חייב לכסות. נִתְעָרַב דם השחיטה של העוף או החיה החייב בכיסוי בְּדַם הַבְּהֵמָה אוֹ בְדַם הקזה של הַחַיָּה שאינו חייב בכיסוי, רוֹאִין אוֹתוֹ כְּאִלּוּ הוּא מָיִם. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֵין דָּם מְבַטֵּל דָּם, כיון שמין במינו אינו בטל, ולכן גם באופן שאם היה זה מים לא היה ניכר מראה הדם, מכל מקום כיון שזהו דם, אף שהוא דם הפטור מכיסוי, אינו מבטל את הדם החייב בכיסוי, וחייב לכסות.
