משנה ז: בַּמֶּה מְכַסִּין, וּבַמָּה אֵין מְכַסִּין. מְכַסִּין בֶּזֶבֶל הַדַּק, וּבְחוֹל הַדַּק, בְּסִיד, וּבְחַרְסִית, וּבִלְבֵנָה וּבִמְגוּפָה שֶׁכְּתָשָׁן. אֲבָל אֵין מְכַסִּין לֹא בְזֶבֶל הַגַּס, וְלֹא בְחוֹל הַגַּס, וְלֹא בִלְבֵנָה וּמְגוּפָה שֶׁלֹא כְתָשָׁן, וְלֹא יִכְפֶּה עָלָיו אֶת הַכֶּלִי. כְּלָל אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, דָּבָר שֶׁמְּגַדֵּל (בּוֹ) צְמָחִין, מְכַסִּין בּוֹ. וְשֶׁאֵינוֹ מְגַדֵּל צְמָחִין, אֵין מְכַסִּין בּוֹ:
משנה ז: נאמר בתורה לגבי מצוות כיסוי הדם (ויקרא יז יג) 'וְשָׁפַךְ אֶת דָּמוֹ וְכִסָּהוּ בֶּעָפָר', מבארת המשנה, בַּמֶּה מְכַסִּין את הדם, וּבַמָּה אֵין מְכַסִּין, כלומר, אילו דברים הם בכלל 'עפר' האמור בפסוק, מְכַסִּין בֶּזֶבֶל הַדַּק, וּבְחוֹל הַדַּק, בְּסִיד, וּבְחַרְסִית – חרס שחוק, וּבִלְבֵנָה וּבִמְגוּפָה [-מכסה חבית העשוי חרס] שֶׁכְּתָשָׁן לפירורים דקים. אֲבָל אֵין מְכַסִּין, לֹא בְזֶבֶל הַגַּס, וְלֹא בְחוֹל הַגַּס, וְלֹא בִלְבֵנָה וּמְגוּפָה שֶׁלֹא כְתָשָׁן, וְלֹא יִכְפֶּה עָלָיו [-על הדם] אֶת הַכֶּלִי, שאין זה בכלל 'כיסוי' שאמרה תורה.
כְּלָל אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, דָּבָר שֶׁמְּגַדֵּל בּוֹ צְמָחִין, בדומה לעפר, מְכַסִּין בּוֹ. וְדבר שֶׁאֵינוֹ מְגַדֵּל צְמָחִין, אֵין מְכַסִּין בּוֹ, ואפילו חרסית וסיד והדומה להם נחשבים כדבר שמגדלים בו צמחים, כיון שקודם שנעשה מהם חרס היתה זו אדמה, שניתן לגדל בה צמחים, ואף שעתה אי אפשר לגדל בהם צמחים, אין זה פוסלם. ואמנם, ישנם דברים נוספים שניתן לכסות בהם את הדם אף שאינם מגדלים צמחים, כיון שמצאנו פסוקים שבהם הם מכונים 'עפר', וכגון אפר של שריפה, כיון שנאמר לגבי אפר פרה אדומה (במדבר יט יז) 'מֵעֲפַר שְׂרֵפַת הַחַטָּאת', וכן ניתן לכסות בזהב שחוק, שנאמר (איוב כח ו) 'וְעַפְרֹת זָהָב לוֹ'.
