פרק ז, משנה א: גִּיד הַנָּשֶׁה נוֹהֵג בָּאָרֶץ וּבְחוּצָה לָאָרֶץ, בִּפְנֵי הַבַּיִת וְשֶׁלֹּא בִפְנֵי הַבַּיִת, בַּחֻלִּין וּבַמֻּקְדָּשִׁים. וְנוֹהֵג בַּבְּהֵמָה וּבַחַיָּה, בְּיָרֵךְ שֶׁל יָמִין וּבְיָרֵךְ שֶׁל שְמֹאל. וְאֵינוֹ נוֹהֵג בָּעוֹף, מִפְּנֵי שֶׁאֵין לוֹ כָף. וְנוֹהֵג בַּשְּׁלִיל. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֵינוֹ נוֹהֵג בַּשְּׁלִיל. וְחֶלְבּוֹ מֻתָּר. וְאֵין הַטַּבָּחִין נֶאֱמָנִין עַל גִּיד הַנָּשֶׁה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, נֶאֱמָנִין עָלָיו וְעַל הַחֵלֶב:
פרק ז, משנה א: נאמר בתורה (בראשית לב לג) 'עַל כֵּן לֹא יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת גִּיד הַנָּשֶׁה אֲשֶׁר עַל כַּף הַיָּרֵךְ עַד הַיּוֹם הַזֶּה כִּי נָגַע בְּכַף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּגִיד הַנָּשֶׁה', פרק זה עוסק בדינים השייכים למצוה זו: איסור אכילת גִּיד הַנָּשֶׁה, נוֹהֵג בָּאָרֶץ וּבְחוּצָה לָאָרֶץ, בִּפְנֵי הַבַּיִת וְשֶׁלֹּא בִפְנֵי הַבַּיִת, בַּחֻלִּין וּבַמֻּקְדָּשִׁים, ואפילו קרבן עולה, המוקטר כליל, מוציאים תחילה את גיד הנשה, ומשליכו על האפר הצבור על גבי המזבח, ואינו מקטירו עם שאר אברי הקרבן. וְנוֹהֵג איסור זה בַּבְּהֵמָה וּבַחַיָּה, בְּיָרֵךְ שֶׁל יָמִין וּבְיָרֵךְ שֶׁל שְמֹאל. וְאֵינוֹ נוֹהֵג בָּעוֹף, מִפְּנֵי שֶׁאֵין לוֹ כָף – אין ירכו מתעגלת ככף [אך אם ימצא עוף שירכו מתעגלת כך, יהיה בו איסור גיד הנשה], וְנוֹהֵג איסור זה בַּשְּׁלִיל – בולד חי הנמצא במעי אמו לאחר שחיטתה, שאינו צריך שחיטה בפני עצמו אלא ניתר בשחיטת אמו, ומכל מקום אסור לאכול את גיד הנשה שבו. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, איסור זה אֵינוֹ נוֹהֵג בַּשְּׁלִיל. וְחֶלְבּוֹ של גיד הנשה, והיינו השומן של הגיד, מֻתָּר, ומכל מקום ישראל קדושים נהגו בו איסור. וְאֵין הַטַּבָּחִין נֶאֱמָנִין עַל גִּיד הַנָּשֶׁה, לומר שהוציאוהו ממקומו, כיון שטורח הוא להם לחטט אחריו, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, נֶאֱמָנִין עָלָיו, לומר שהוציאוהו, וְנאמנים עַל הַחֵלֶב של הבהמה, לומר שהוציאוהו.
