משנה ה: גִּיד הַנָּשֶׁה שֶׁנִּתְבַּשֵּׁל עִם הַגִּידִין, בִּזְמַן שֶׁמַּכִּירוֹ, בְּנוֹתֵן טָעַם. וְאִם לָאו, כֻּלָּן אֲסוּרִים. וְהָרֹטֶב, בְּנוֹתֵן טָעַם. וְכֵן חֲתִיכָה שֶׁל נְבֵלָה וְכֵן חֲתִיכָה שֶׁל דָּג טָמֵא שֶׁנִּתְבַּשְּׁלוּ עִם הַחֲתִיכוֹת, בִּזְמַן שֶׁמַּכִּירָן, בְּנוֹתֵן טָעַם. וְאִם לָאו, כֻּלָּן אֲסוּרוֹת. וְהָרֹטֶב בְּנוֹתֵן טָעַם:
משנה ה: גִּיד הַנָּשֶׁה, האסור באכילה, שֶׁנִּתְבַּשֵּׁל עִם הַגִּידִין המותרים, בִּזְמַן שֶׁמַּכִּירוֹ – שמכיר מי הוא גיד הנשה בין שאר הגידים, מוציאו מהתערובת, והוא אוסר את שאר הגידים בְּנוֹתֵן טָעַם – אם נתן בהם גיד הנשה טעם, כשיעור המבואר במשנה הקודמת, אך אם לא נתן בהם טעם, אינם אסורים. וְאִם לָאו – אם אינו מכיר מי הוא גיד הנשה, כֻּלָּן אֲסוּרִים, ואין גיד הנשה בטל ברוב, כיון שיש לו חשיבות של 'בריה', מאחר והוא גיד שלם בפני עצמו, ואינו בטל ברוב. וְהָרֹטֶב של אותה תערובת, נאסרת רק אם יש בגיד הנשה כנגדה בְּנוֹתֵן טָעַם, אבל אם לא נתן גיד הנשה טעם איסור ברוטב, מאחר ויש ברוטב שיעור גדול כנגד גיד הנשה, הרוטב מותר [ואף שהגידים כולם אסורים מספק, מכל מקום רק טעמו של גיד הנשה אסור בתורת ודאי ואוסר את הרוטב, ולכן אם לא נתן גיד הנשה טעם ברוטב, אין הרוטב נאסר מחמת טעמם של הגידים האחרים].
וְכֵן חֲתִיכָה שֶׁל נְבֵלָה, וְכֵן חֲתִיכָה שֶׁל דָּג טָמֵא שֶׁנִּתְבַּשְּׁלוּ עִם הַחֲתִיכוֹת של היתר, בִּזְמַן שֶׁמַּכִּירָן – שיודע מה היא החתיכה האסורה, הרי הוא מוציאה מהתערובת, והיא אוסרת את שאר החתיכות בְּנוֹתֵן טָעַם – רק אם היה בה שיעור כנגד שאר החתיכות הנותן בהם את טעם האיסור. וְאִם לָאו – אם אינו מכיר את החתיכה האסורה, כֻּלָּן אֲסוּרוֹת מספק, ואין החתיכה האסורה בטילה ברוב, כיון שיש לה חשיבות בכך שהיא ראויה להתכבד בה לפני האורחים. וְהָרֹטֶב של כל החתיכות נאסר בְּנוֹתֵן טָעַם – רק אם ניתן בו הטעם של החתיכה האסורה.
