משנה ו: נוֹהֵג בַּטְּהוֹרָה, וְאֵינוֹ נוֹהֵג בַּטְּמֵאָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף בַּטְּמֵאָה. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, וַהֶלֹא מִבְּנֵי יַעֲקֹב נֶאֱסַר גִּיד הַנָּשֶׁה, וַעֲדַיִן בְּהֵמָה טְמֵאָה מֻתֶּרֶת לָהֶן. אָמְרוּ לוֹ, בְּסִינַי נֶאֱמַר, אֶלָּא שֶׁנִּכְתַּב בִּמְקוֹמוֹ:
משנה ו: איסור אכילת גיד הנשה, נוֹהֵג בִּבהמה וחיה טְּהוֹרָה, וְאֵינוֹ נוֹהֵג בַּטְּמֵאָה, שהאוכל גיד הנשה של בהמה טמאה לוקה רק משום בהמה טמאה, ולא משום גיד הנשה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, איסור גיד הנשה נוהג אַף בַּטְּמֵאָה. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה כראיה לדבריו, וְהַלֹּא מִזמן בְּנֵי יַעֲקֹב אבינו נֶאֱסַר גִּיד הַנָּשֶׁה, שנאמר (בראשית לב לג) 'עַל כֵּן לֹא יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת גִּיד הַנָּשֶׁה אֲשֶׁר עַל כַּף הַיָּרֵךְ עַד הַיּוֹם הַזֶּה כִּי נָגַע בְּכַף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּגִיד הַנָּשֶׁה', וּבאותו זמן עֲדַיִן היתה בְּהֵמָה טְמֵאָה מֻתֶּרֶת לָהֶן באכילה, שהרי היה זה קודם מתן תורה. אָמְרוּ לוֹ חכמים, אין הדבר כן, אלא פסוק זה האוסר את גיד הנשה באכילה רק בְּסִינַי נֶאֱמַר, כמו שאר מצוות התורה, אֶלָּא שֶׁנִּכְתַּב בִּמְקוֹמוֹ, לאחר שנאמר הפסוק בסיני, ובא משה רבינו לסדר את התורה, כתב את הפסוק הזה במקום המעשה של מאבק המלאך ביעקב אבינו, שמחמתו הוזהרו בני ישראל בסיני שלא לאכול את גיד הנשה, כדי שידעו את טעם האיסור.
