גּוּפָא – מביאה הגמרא את גוף הדין של חלב המכוסה בבשר, אָמַר רַבִּי אַבָּא, אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר שְׁמוּאֵל, חֵלֶב שֶׁהַבָּשָׂר חוֹפֶה [-מכסה] אוֹתוֹ, מֻתָּר באכילה. תמהה הגמרא על דין זה, אֵינִי – והרי אין הדבר כן, שהתיר שמואל את החלב המכוסה בבשר, וְהָאָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר שְׁמוּאֵל, חִיוַרְתָּא דְּתּוּתֵי מָתְנֵי – החלב שתחת המתניים, אָסוּר, וזהו אותו חלב עצמו שהבשר מכסה אותו, אלא שבחלקו הגבוה הוא מכוסה במתניים. מתרצת הגמרא, אָמַר אַבַּיֵּי, בְּהֵמָה בְּחַיֶּיהָ אִיפְרוּקֵי מִיפַרְקָא – כאשר הבהמה חיה ומהלכת, איבריה נעים, ולפעמים המתניים אינם מכסים את אותו חלב, ולכן החלב שבמקום זה אסור באכילה, אבל החלב המכוסה בבשר תמיד, מותר באכילה.
דין נוסף, וְאָמַר רַבִּי אַבָּא, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אָמַר שְׁמוּאֵל, תַּרְבָּא דְאַקְלִיבֹּוסְתָּא – חלב הנמצא על אותה עצם קטנה המחוברת לחוליות האליה, אָסוּר באכילה, וְעָנוּשׁ על אכילתו כָּרֵת, וְאף זֶהוּ מהחֵלֶב שֶׁעַל הַכְּסָלִים האסור באכילה מן התורה, פֵּירוּשׁ, עצם זו והחלב שעליה נמצאים הֵיכָא דְלַיְפָן אַטְמְהָתָא – היכן שירכי הבהמה מתחברות ונפרדות, וזֶהוּ חֵלֶב שֶׁעַל הַכְּסָלִים. וְכיון שהכסלים נמצאים במקום חיבור ירכי הבהמה, לְפִיכָךְ נִקְרָא מִי שֶׁרַגְלוֹ גְּבוֹהָה מֵחֲבֶרְתָּהּ 'כָּסוּל', והיינו כיון שרגלו אחת בתוך הכסלים, ורגלו השניה על גבי הכסלים, כְּדִתְנַן – וכפי ששנינו במשנה (בכורות מ.) לגבי מומי בכור בהמה, 'הַשָׁחוּל [-מי שנשמטה ירכו] וְהַכָּסוּל'.
וְקָאָמְרֵי רַבְּוָאתָא – ואמרו רבותינו, שֶׁהַחֵלֶב שֶׁתַּחְתָּיו הַשׁוּמָן שֶׁבְּרֹאשׁ הַכְּסָלִים, הוּא 'חִיוַרְתָּא דְּתּוּתֵי מָתְנֵי' המוזכר לעיל, והיינו החלב שתחת המתניים, וּקְרוּם מַפְסִיק בֵּין זֶה הַחִיוְרָא, שהוא החלב האסור, וּבֵין הַשׁוּמָן המותר שֶׁהוּא תַּחַת זֶה הַחִיוְרָא, וְהָעֶלְיוֹן שהוא החלב אָסוּר באכילה, וְהַתַּחְתּוֹן שהוא השומן מֻתָּר.
וְאָמַר רַבִּי אַבָּא, אָמַר שְׁמוּאֵל, חֵלֶב שֶׁעַל הֶמְסֵס וְעַל בֵּית הַכּוֹסוֹת [בסוף הכרס של הבהמה יש מקום העשוי ככובע ומכונה 'בית הכוסות', ומחובר אליו ה'המסס', והמאכל עובר מהכרס לבית הכוסות, משם להמסס, ומשם לקיבה ולמעיים הדקים], אָסוּר באכילה, וְעָנוּשׁ עָלָיו כָּרֵת, וְזֶהוּ – אף זה הוא מה'חֵלֶב שֶׁעַל הַקֶּרֶב' שאסרה התורה.
וְאָמַר רַבִּי אַבָּא, אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר שְׁמוּאֵל, חוּטֵי הַיָּד – חוטים הנמצאים ביד של הבהמה, אֲסוּרִין באכילה מִשּׁוּם דָּם, כיון שאין הדם שבהם יוצא בשעת השחיטה. וְאִי חַתְּכֵיהּ וּמַלְחֵיהּ – ואם חתך את החוטים הללו ומלח אותם, וַאֲפִילוּ לִקְדֵרָה – אפילו אם בישלם בקדירה, שַׁפִּיר דָּמִי – הרי הם מותרים באכילה [אבל אם צולה אותם באש, אפילו ללא חיתוך הם מותרים].
וְאָמַר רַב יְהוּדָה, רֵישׁ מֵעַיָּא – החלב שעל ראש המעיים הדקים, היוצאים מן הקיבה, בְּאַמְּתָא בָּעֲיָא גְרִידָה – יש לגרד ולהסיר את אותו חלב בשיעור אמה, וְזֶהוּ חֵלֶב שֶׁעַל הַדַּקִּין, שנחלקו בדינו רבי ישמעאל ורבי עקיבא (לעיל מט:), ולהלכה הוא אסור באכילה.
וְאָמַר רַב יְהוּדָה, חוּטִין שֶׁבַּעוֹקֶץ – בקצה השדרה של הבהמה, אֲסוּרִין, ומבארת הגמרא את צורתם, חֲמִשָּׁה חוּטִין אִית בִּכְּפָלָא – חמשה חוטים יש בעוקץ, תְּלָתָא מִיְמִינָא – שלשה בצד ימין, וְתַּרְתֵּי מִשְּׂמָאלָא – ושנים בצד שמאל, תְּלָתָא מִיפְצְלֵי לִתְרֵי תְּרֵי – אותם שלשה שמימין מחולקים כל אחד לשנים, וּתְרֵי מִיפְצְלֵי לִתְלָתָא תְּלָתָא – ואותם שנים שמשמאל מחולקים כל אחד לשלשה. מבררת הגמרא, לְמַאי נַפְקָא מִינָהּ – מה יש ללמוד מצורת החלוקה של חוטים אלו, ומבארת, דְּאִי שָׁלֵיף לְהוּ אַדְחֲמִימֵי – שאם הוציא את החוטים הללו בעוד בשר הבהמה חם, מיד לאחר השחיטה, מִשְׁתַּלְפֵי – נשלפים כולם, וְאִי לֹא – אך אם לא הוציאם באותו זמן, בָּעֵי לְחִטּוּטֵי בַּתְרַיְיהוּ – עליו לחטט אחריהם כדי להוציא את כולם, ולכן יש צורך לדעת את מניינם וצורת פיצולם.
וְאַלְיָה גּוּפָהּ – האליה עצמה שבבהמת חולין, אַף עַל גַּב דְּמִקְרִי [-שהיא מכונה] 'חֵלֶב', מכל מקום רַחֲמָנָא שַׁרְיָא – התורה התירה אותה באכילה, דִּכְתִיב (ויקרא ז כג) 'כָּל חֵלֶב שׁוֹר וְכֶשֶׂב וָעֵז לֹא תֹאכֵלוּ', לימד הכתוב שרק דָּבָר הַשָּׁוֶה לענין קרבן בְּשׁוֹר וְכֶשֶׂב וְעֵז, הוּא דְּאָסוּר, וְאילו אַלְיָה, הוֹאִיל וְאֵינָהּ שָׁוָה לענין קרבן בְּשׁוֹר וְכֶשֶׂב וְעֵז, דְרק בְּכֶבֶשׂ הִיא דְקְרֵיבָה – רק את אליית הכבש מקריבים, וְאילו בְּשׁוֹר וְעֵז לֹא קְרֵיבָה – אינה קריבה, שַׁרְיָא – הרי היא מותרת באכילה בבהמת חולין.
