ראשון
א' טבת התשפ"ו
ראשון
א' טבת התשפ"ו

חיפוש בארכיון

מסכת חולין, פרק ז, שיעור 62

וְאָמַר אַבַּיֵּי, וְאִיתֵימָא [-ויש אומרים שאמר כן] רַב יְהוּדָה, חֲמִשָּׁה חוּטֵי הָווּ – חמשה חוטים אסורים יש בבהמה, תְּלָתָא מִשּׁוּם תַּרְבָּא – שלשה מהם אסורים משום חֵלֶב, וּתְרֵי מִשּׁוּם דְמָא – ושנים אסורים משום דם, ומבאר את דבריו, דִטְחֹלֵי – של הטחול, וְכַּפְלֵי – בעוקץ, וּדְכּוּלְיָאתָא – ושבכליות, אסורים מִשּׁוּם תַּרְבָּא – חלב, ואילו החוטים דְיָדָא – של היד, וּדְלוֹעָא – ושל הלוע, בלחי, אסורים מִשּׁוּם דָמָא [-דם].

וְאָמַר אַבַּיֵּי, וְאִיתֵימָא [-ויש אומרים שאמר כן] רַב יְהוּדָה, חֲמִשָּׁה קְרָמֵי הָווּ – חמשה קרומים אסורים יש בבהמה, תְּלָתָא מִשּׁוּם תַּרְבָּא – שלשה מהם אסורים משום חלב, וּתְרֵי מִשּׁוּם דָמָא – ושנים מהם אסורים משום דם, ומבאר את דבריו, דִטְחֹלָא וּדְכַּפְלֵי וּדְכּוּלְיָאתָא – של הטחול, של העוקץ ושל הכליות, אסורים מִשּׁוּם תַּרְבָּא – חלב. דְבֵּיעֵי – הקרום שעל ביצי הזכר, וּדְמוֹקְרָא – והקרום שעל המוח, אסורים מִשּׁוּם דָמָא. וּקְרוּם שֶׁעַל דַּד הַטְּחוֹל – על החלק העבה שבטחול, אָסוּר באכילה מן התורה, וְחַיָּבִין עָלָיו מלקות משום אכילת חלב, וְשֶׁעַל הַטְּחוֹל כּוּלוֹ, אָסוּר באכילה מדרבנן, וְאֵין חַיָּיבִין עָלָיו מלקות.

וּבְכּוּלְיָא תְּרֵי קְרָמֵי – ובכליות יש שני קרומים, עִילָּאָה – העליון שביניהם אָסוּר מן התורה וְחַיָּבִין עָלָיו מלקות, וְתַתָּאָה – ואילו הקרום התחתון אָסוּר מדרבנן, וְאֵין חַיָּיבִין עָלָיו מלקות.

בֵּיעֵי חַשִׁילְתָּא – ביצי זכר המעורים ומחוברים לגופו, רַב וְרַב אַסִּי נחלקו בדינם, חַד אָסַר אחד מהם אסרם באכילה, ואפילו לאחר שחיטה, כיון שנראה כאבר ובשר המדולדלים בבהמה, שנראים כאבר מן החי ואסורים מדרבנן, וְחַד שָׁרֵי – ואחד מהם התירם באכילה, שמכך שאינן מסריחות זו ראיה שיש בהם חַיּוּת מכח חיבורם לבהמה. אָמַר לֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן לְרַב שִׁמֹן בַּר אַבָּא, הָנֵי בֵּיעֵי חַשִׁילְתָּא, שַׁרְיָין – מותרות הן באכילה, וּמכל מקום אַת לֹא תֵּיכוּל – אתה תנהג בהם איסור ואל תאכל אותם, מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר (משלי א ח) 'וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ', וכיון שהגעת מבבל, ששם נהגו בזה איסור, עליך להמשיך במנהג זה.

אָמַר מַר בַּר רַב אַשִׁי, הָנֵי בֵּיעֵי דְגַדְיָא – אותם ביצי הגדי [והוא הדין לטלה], עַד תְּלָתִין יוֹמִין – עד שלשים יום מלידתו, שָׁרוּ בְּלֹא קְלִיפָא – מותרים באכילה ללא קילוף הקרום שעליהם, כיון שעדיין אין בהם דם, מִכָּאן וָאֵילָךְ – ולאחר שלשים יום, דינם תלוי, אִי אַזְרְעָן – אם יש בהם זרע, אַסִירָן – הרי הם אסורים באכילה, כיון שכבר יש בהם דם, וְאִי לֹא אַזְרְעָן, שַׁרְיָין – מותרים באכילה. מבררת הגמרא, מְנָא יַדְעִינָן – ומנין יודעים אם כבר יש בהם זרע או לא, ומבארת, אִי אִית בְּהוּ שׁוּרְיָאקֵי סוּמְקֵי – אם יש בהם חוטים דקים אדומים, אַסִירָן – אסורים. וְאִי לֹא, שַׁרְיָין – מותרים באכילה.

אוּמְצָא – חתיכת בשר, בֵּיעֵי – ביצי זכר, וּמוֹזְרִיקֵי – ובשר שבעורף הבהמה, שהוא מלא דם, פְּלִיגֵי בָּהּ – נחלקו בדינם רַב אָחָא וְרָבִינָא, רָבִינָא אָסַר את שלשתם באכילה, וְרַב אָחָא שָׁרֵי – התירם באכילה, ובְּכָל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ [-בכל שאר המקומות שבתורה] רַב אָחָא לְחוּמְרָא וְרָבִינָא לְקוּלָּא, וְהִלְכְתָא כְּרָבִינָא לְקוּלָּא, בַּר מֵהָנֵי תְּלָת – מלבד שלשה דברים אלו שהוזכרו כאן, דְּבהם רַב אָחָא לְקוּלָּא שמתירם באכילה, וְרָבִינָא לְחוּמְרָא, שאוסרם באכילה, וְהִלְכְתָא כְּרַב אָחָא לְקוּלָּא, שהם מותרים באכילה.

הַאי אוּמְצָא דְאַסְמִיק – גוש של בשר שהאדים ביותר, וניכר שהדם נצרר בו, חַתְּכֵיהּ וּמַלְחֵיהּ – אם חתכו ומלחו, וַאֲפִילוּ לִקְדֵרָה שַׁפִּיר דָּמִי – יכול לבשלו אפילו בקדירה, וכל שכן שיכול לצלותו.

תַּלְיֵיהּ בְּשִׁפּוּדָא – תלאו בשיפוד וצלאו בתוך התנור, מֵידַב דַיִיב – הרי כל הדם שבו זב ויוצא, וְשָׂרֵי – ומותר באכילה. אוֹתְבֵיהּ אַגוֹמְרֵי – ואם הניח את הבשר על גבי גחלים, פְּלִיגֵי בָּהּ – נחלקו בדינו רַב אָחָא וְרָבִינָא, חַד מהם אָמַר, מֵישַׁב שַׁיְיבָא לֵיהּ – האש שואבת את הדם, והבשר מותר באכילה, וְחַד מהם אָמַר, מִיצְמַת צַמְתָּא לֵיהּ – האש צומתת את הדם בתוך הבשר והוא נצלה בתוכו, והבשר אסור באכילה. וְהִלְכְתָא – וההלכה היא שהאש מֵישַׁב שַׁיְיבָא לֵיהּ – שואבת את הדם, והבשר מותר באכילה. וְכֵן הדין בבֵּיעֵי – ביתי זכר, וְכֵן במוֹזְרִיקֵי – הבשר שבצואר הבהמה, שיש בו ורידים מלאים דם, שאם חתכם ומלחם, או צלאם בתנור, או הניחם על גבי גחלים, מותרים הם באכילה.

בֵּיעֵי בִּקְרָמַיְיהוּ – ביצי זכר כשהם עדיין עם הקרום שלהם, חַתְּכִינְהוּ וּמַלְחִינְהוּ – אם חתכם ומלחם, אֲפִילוּ לִקְדֵרָה שַׁרְיָין – מותר אפילו לבשלם בקדירה. תַּלִינְהוּ בְּשִׁפּוּדָא – ואם תלאם בשיפוד, וּבֵית שַׁפִּידָא לְתַּתָּאֵי – ומקום תחיבת השיפוד, ששם חוטי הדם, פונה כלפי מטה, לצד האש, מֵידַב דַיְבֵי – בדרך זו זב הדם שבתוך הבשר, וְשָׁרוּ – ומותרים באכילה. אַנְחִינְהוּ אַגוֹמְרֵי – ואם הניחם על גבי גחלים, הִלְכְתָא מֵישַׁב שַׁיְיבָן – ההלכה היא שהאש שואבת את הדם, וְשָׁרוּ – והרי הם מותרים באכילה.

https://2halachot.org/halacha/שיעור-118-מסכת-כתובות-פרק-עשירי