משנה ב: אֵלּוּ שֶׁעוֹרוֹתֵיהֶן כִּבְשָׂרָן, עוֹר הָאָדָם, וְעוֹר חֲזִיר שֶׁל יִשּׁוּב. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אַף עוֹר חֲזִיר חַבָּר. וְעוֹר חֲטוֹטֶרֶת שֶׁל גָּמָל הָרַכָּה, וְעוֹר הָרֹאשׁ שֶׁל עֵגֶל הָרַךְ, וְעוֹר הַפְּרָסוֹת, עוֹר בֵּית הַבּשֶׁת, וְעוֹר הַשְּׁלִיל, וְעוֹר שֶׁתַּחַת הָאַלְיָה, וְעוֹר הָאֲנָקָה וְהַכֹּחַ וְהַלָּטָאָה וְהַחֹמֶט. רַבִּי יְהודָה אוֹמֵר, הַלְּטָאָה כַּחֻלְדָּה. וְכֻלָּן שֶׁעִבְּדָן אוֹ שֶׁהִלֵּךְ בָּהֶן כְּדֵי עֲבוֹדָה, טְהוֹרִין, חוּץ מֵעוֹר הָאָדָם. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר, שְׁמוֹנָה שְׁרָצִים יֵשׁ לָהֶן עוֹרוֹת:
משנה ב: ואֵלּוּ שֶׁעוֹרוֹתֵיהֶן מטמאים כִּבְשָׂרָן, אף לאחר שהופשט העור, ונמצא בפני עצמו, עוֹר הָאָדָם, וְעוֹר חֲזִיר שֶׁל יִשּׁוּב, כיון שהוא רך, והגויים אוכלים אותו. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אַף עוֹר חֲזִיר הַבָּר, כיון שהוא סובר שגם עורו רך. וְעוֹר חֲטוֹטֶרֶת שֶׁל גָּמָל הָרַכָּה, שעדיין לא נשא משאוי, וְעוֹר הָרֹאשׁ שֶׁל עֵגֶל הָרַךְ, כל זמן שהוא יונק, וְעוֹר הַפְּרָסוֹת לאחר שחותכים את הרגלים, שהוא רך, עוֹר בֵּית הַבּשֶׁת – בית הרחם, וְעוֹר הַשְּׁלִיל – עור של עובר הנמצא במעי אמו, וְעוֹר שֶׁתַּחַת הָאַלְיָה – עור רך שבזנב לצד הגוף, שאין שם שיער, וְעוֹר הָאֲנָקָה, וְהַכֹּחַ, וְהַלְּטָאָה, וְהַחֹמֶט. רַבִּי יְהודָה אוֹמֵר, עור הַלְּטָאָה כְּעור החֻלְדָּה, שאין עורה כבשרה.
וְכֻלָּן – כל העורות הללו, שדינם כבשר, שֶׁעִבְּדָן להשתמש בהם למלאכה, אוֹ שֶׁשטחן והִלֵּךְ בָּהֶן שיעור שיש בו כְּדֵי עֲבוֹדָה, טְהוֹרִין, כיון שלאחר העיבוד אין דינו כבשר בעלי החיים, אלא כעור בפני עצמו, חוּץ מֵעוֹר הָאָדָם שגזרו חכמים שיטמא גם אם עיבדו, כדי שלא יבוא אדם לעשות מעורות אביו ואמו שטיחים [כגון שעושה כן כדי לזוכרם תמיד], והרי מת אסור בהנאה, ולכן גזרו גם שתהיה טומאה בעור האדם. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר, כל שְׁמוֹנָה שְׁרָצִים האמורים בתורה יֵשׁ לָהֶן עוֹרוֹת, ואין עורן כבשרן [ושלא כדברי תנא קמא שאמר שארבעה מהם, האנקה, הכח הלטאה והחומט, עורן כבשרן].
