משנה ד: עוֹר שֶׁיֵּשׁ עָלָיו כַזַּיִת בָּשָר, הַנּוֹגֵע בְּצִיב הַיּוֹצֵא מִמֶּנּוּ, וּבְשַׂעֲרָה שֶׁכְּנֶגְדּוֹ, טָמֵא. הָיוּ עָלָיו כִּשְׁנֵי חֲצָאֵי זֵיתִים, מְטַמֵּא בְמַשָּׂא וְלֹא בְמַגָּע, דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, לֹא בְמַגָּע וְלֹא בְמַשָּׂא. וּמוֹדֶה רַבִּי עֲקִיבָא בִּשְׁנֵי חֲצָאֵי זֵיתִים שֶׁתְּחָבָן בְּקֵיסָם וֶהֱסִיטָן, שֶׁהוּא טָמֵא. וּמִפְּנֵי מָה רַבִּי עֲקִיבָא מְטַהֵר בָּעוֹר, מִפְּנֵי שֶׁהָעוֹר מְבַטְּלָן:
משנה ד: עוֹר שֶׁיֵּשׁ עָלָיו כַזַּיִת בָּשָר נבילה במקום אחד, הַנּוֹגֵע בְּצִיב הַיּוֹצֵא מִמֶּנּוּ – ברצועה ותלתל היוצא מאותו בשר, ואין בו כזית, אך הוא תלוי ומודבק אליו קצת, וּבְשַׂעֲרָה שֶׁכְּנֶגְדּוֹ – בעור כנגד הבשר, הרי הוא טָמֵא, כיון שהשיער נחשב כ'שומר' על המאכל, ומצטרף לענין טומאה.
הָיוּ עָלָיו – על העור כִּשְׁנֵי חֲצָאֵי זֵיתִים של בשר נבילה, מְטַמֵּא בְמַשָּׂא – הנושא את כל העור יחד נטמא, כיון שנשא כזית נבילה, הגם שאינם מחוברים, וְלֹא בְמַגָּע – הנוגע בשניהם אינו נטמא, כיון שרק כזית שלם מטמא במגע, ולא שני חצאי זיתים, ואין שתי הנגיעות מצטרפות, דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, לֹא בְמַגָּע וְלֹא בְמַשָּׂא – אינו נטמא לא במגע ולא במשא [כטעם שיבואר להלן], וּמוֹדֶה רַבִּי עֲקִיבָא בִּשְׁנֵי חֲצָאֵי זֵיתִים של בשר נבילה שאינן מחוברות לעור, שֶׁתְּחָבָן בְּקֵיסָם אחד, וֶהֱסִיטָן יחד, שדבר זה נחשב כמשא, שֶׁהוּא טָמֵא, כיון ששני חצאים אלו מצטרפים, וּמִפְּנֵי מָה רַבִּי עֲקִיבָא מְטַהֵר בָּעוֹר, שיש בו שני חצאי זיתים, שאינו נטמא טומאת משא, מִפְּנֵי שֶׁהָעוֹר מְבַטְּלָן, ומחמת כן אינם מטמאים לא במשא ולא במגע.
