פרק יא, משנה א: רֵאשִׁית הַגֵּז נוֹהֵג בָּאָרֶץ וּבְחוּצָה לָאָרֶץ, בִּפְנֵי הַבַּיִת וְשֶׁלֹּא בִפְנֵי הַבַּיִת, בְּחֻלִּין אֲבָל לֹא בְמֻקְדָּשִׁין. חֹמֶר בַּזְּרוֹעַ וּבַלְּחָיַיִם וּבַקֵּבָה מֵרֵאשִׁית הַגֵּז, שֶׁהַזְּרוֹעַ וְהַלְּחָיַיִם וְהַקֵּבָה נוֹהֲגִים בַּבָּקָר וּבַצֹּאן, בַּמְּרֻבֶּה וּבַמּוּעָט. וְרֵאשִׁית הַגֵּז, אֵינוֹ נוֹהֵג אֶלָּא בָרְחֵלוֹת, וְאֵינוֹ נוֹהֵג אֶלָא בַמְרֻבֶּה:
פרק יא, משנה א: נאמר בתורה בפרשת מתנות כהונה (דברים יח ד) 'רֵאשִׁית דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ, וְרֵאשִׁית גֵּז צֹאנְךָ תִּתֶּן לּוֹ', משנתנו מבארת את דיני ראשית הגז: רֵאשִׁית הַגֵּז נוֹהֵג בָּאָרֶץ וּבְחוּצָה לָאָרֶץ [אמנם ההלכה היא כדעת החולקים על משנתנו וסוברים שאין ראשית הגז נוהג אלא בארץ ישראל], בִּפְנֵי הַבַּיִת וְשֶׁלֹּא בִפְנֵי הַבַּיִת, בְּחֻלִּין, אֲבָל לֹא בְמֻקְדָּשִׁין – לא בבהמות שהוקדשו לקרבן, ולא בבהמות שהוקדשו לבדק הבית, כיון שנאמר 'גז צאנך', ולא צאן של הקדש.
יש חֹמֶר – הלכה חמורה יותר בַּזְּרוֹעַ וּבַלְּחָיַיִם וּבַקֵּבָה יותר מֵרֵאשִׁית הַגֵּז, שֶׁהַזְּרוֹעַ וְהַלְּחָיַיִם וְהַקֵּבָה נוֹהֲגִים בַּבָּקָר וּבַצֹּאן, שנאמר (דברים יח ג) 'אִם שׁוֹר אִם שֶׂה', בַּמְּרֻבֶּה וּבַמּוּעָט, ואפילו לא שחט אלא בהמה אחת. וְאילו רֵאשִׁית הַגֵּז, אֵינוֹ נוֹהֵג אֶלָּא בָרְחֵלוֹת – נקבות הכבשים [והוא הדין לזכרים שבכבשים], אך לא בעיזים, כיון שנאמר כאן 'גז צאנך', ונאמר בספר איוב (לא כ) 'וּמִגֵּז כְּבָשַׂי יִתְחַמָּם', הרי שלשון גז נאמרה על כבשים, וְאֵינוֹ נוֹהֵג אֶלָא בַמְרֻבֶּה, ובמשנה הבאה יבואר מהו השיעור המרובה שחייבים בו בנתינת ראשית הגז לכהן.
