נאמר בפרשה זו 'שלח תשלח את האם', ולכן רק כאשר האם רובצת יש מצוות שילוח הקן, ולא כאשר האב רובץ, אמנם קוֹרֵא זָכָר, שהוא מין עוף טהור שדרכו לרבוץ על ביצים של עופות אחרים, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּב בשילוח הקן, ובגמרא יבואר טעמו, וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין, ככל קן שהאב רובץ בו, שאין בו מצות שילוח הקן, אך מודים חכמים בקורא נקבה, שאף שהיא דוגרת על ביצים של עופות אחרים יש בה מצות שילוח הקן.
גמרא
שנינו במשנה, 'קורא זכר, רבי אליעזר מחייב וחכמים פוטרים'. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, מַחְלוֹקֶת זו היא רק בְּקוֹרֵא זָכָר, כיון שזהו מין שדרך האב לרבוץ על ביצים של עופות אחרים, ונאמר בו לשון דגירה בספר ירמיהו (יז יא) 'קֹרֵא דָגַר וְלֹא יָלָד', והרי זה דומה למה שנאמר לגבי דגירה של עוף על מינו (ישעיהו לד טו) 'שָׁמָּה קִנְּנָה קִפּוֹז וַתְּמַלֵּט וּבָקְעָה וְדָגְרָה בְצִלָּהּ', אֲבָל בְּזָכָר בְּעָלְמָא – בסתם עוף זכר הרובץ על אפרוחים או על ביצים, ואפילו הם מינו, דִּבְרֵי הַכֹּל פָּטוּר. תַּנְיָא נַמִּי הֲכִי – שנינו כן אף בברייתא, זָכָר דְּעָלְמָא הרובץ אפילו על ביצים של מינו, דִּבְרֵי הַכֹּל פָּטוּר. קוֹרֵא זָכָר, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּב וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין, וקורא נקבה הרובצת על ביצי עוף אחר, לדברי הכל חייבת בשילוח. ונקבה הרובצת על ביצים ממין אחר, ושניהם טהורים, הסתפקה הגמרא אם יש חיוב שילוח [ומספק צריך לשלח, אך אם לא שילח אינו לוקה].
משנה
הָיְתָה הציפור מְעוֹפֶפֶת מעל הקן, בִּזְמַן שֶׁכְּנָפֶיהָ נוֹגְעוֹת בַקֵּן, חַיָּב לְשַׁלֵּחַ, אך אם אֵין כְּנָפֶיהָ נוֹגְעוֹת בַקֵּן, פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּחַ, ולמדו כן ממה שנאמר 'והאם רובצת', ומכך שלא נאמר 'יושבת' יש ללמוד שאף על פי שהיא מעופפת, אם כנפיה נוגעות בקן, יש חיוב שילוח הקן. ומכך שלא נאמר 'מעופפת' יש ללמוד שאם אין כנפיה נוגעות בקן, אין מצוות שילוח הקן.
אִם אֵין שָׁם אֶלָּא אֶפְרוֹחַ אֶחָד אוֹ בֵיצָה אַחַת, חַיָּב לְשַׁלֵּחַ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כב ו), 'קַן', קַן מִכָּל מָקוֹם – בכל קן יש מצוות שילוח הקן, ואף אם אין בו אלא ביצה אחת או אפרוח אחד.
הָיוּ שָׁם אֶפְרוֹחִין מַפְרִיחִין – שכבר יכולים לעוף בעצמם, אוֹ בֵיצִים מוּזָרוֹת – מקולקלות, שאין עתיד לצאת מהם אפרוח, פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּחַ, שֶׁנֶּאֱמַר 'וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרֹחִים אוֹ עַל הַבֵּיצִים', מָה אֶפְרוֹחִים בְּנֵי קַיָּמָא – כשם שאפרוחים עתידים להתקיים, אַף בֵּיצִים בְּנֵי קַיָּמָא, יָצְאוּ מכלל זה ביצים מוּזָרוֹת, שאין אפרוחים עתידים לצאת מהם, שֶׁאֵינָן בְּנֵי קַיָּמָא. וכן יש ללמוד לצד השני, מָה הַבֵּיצִים צְרִיכוֹת לְאִמָּן, שתדגור עליהם עד שיבקעו משם האפרוחים, אַף באֶפְרוֹחִים מדובר באופן שצְרִיכִין לְאִמָּן, יָצְאוּ מכלל זה אפרוחים מַפְרִיחִין, שיכולים לעוף בעצמם ולמצוא מזונותיהם.
שִׁלְּחָהּ וְחָזְרָה, שִׁלְּחָהּ וְחָזְרָה, אֲפִלּוּ אַרְבַּע וְחָמֵשׁ פְעָמִים, חַיָּב לחזור ולְשַׁלֵּחַ, שֶׁנֶּאֱמַר 'שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח', אפילו כמה פעמים.
אָמַר האדם, במקום לשלח את האם וליטול את הבנים, הֲרֵי אֲנִי נוֹטֵל אֶת הָאֵם וּמְשַׁלֵּחַ אֶת הַבָּנִים, אף על פי שכבר שלח את הבנים, לֹא אָמַר כְּלוּם, אלא חייב לשלח גם את האם, שֶׁנֶּאֱמַר 'שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם'. שלח את האם ונָטַל אֶת הַבָּנִים, וְהֶחֱזִירָם לַקֵּן, וְאחר כך חָזְרָה הָאֵם עֲלֵיהֶם, פָּטוּר מלשלח, כיון שלאחר שכבר זכה בהם, הרי הם 'מזומנים', וכשם שאין מצוות שילוח הקן באפרוחים השייכים לו מתחילה, כך אין מצוות שילוח הקן באפרוחים אלו, לאחר שכבר זכה בהם.
