הַנּוֹטֵל אֵם עַל הַבָּנִים, ועבר בכך על ציווי התורה שנאמר (דברים כב ו) 'לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים', רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, לוֹקֶה, ככל העובר באיסור לא תעשה, וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּחַ – אין תועלת בכך שישלח כעת את האם, ומה שנאמר (שם ז) 'שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם', היינו שישלחנה מתחילה, קודם שיקח את הבנים, אך לאחר שלקח את הבנים בלא לשלחה, עבר על מצוות עשה ומצוות לא תעשה, ואין לו תקנה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, כוונת התורה באומרה 'שלח תשלח את האם' היינו גם לאחר שלקח את הבנים, שיכול לתקן את העבירה על ידי שישלח את האם כעת, ולכן מְשַׁלֵּחַ את האם, וְאֵינוֹ לוֹקֶה, כיון שכל איסור לא תעשה ה'ניתק לעשה', כלומר שנתנה התורה אפשרות לתקנו על ידי קיום מצוות עשה, אין לוקים עליו. זֶה הַכְּלָל, כָּל מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁיֶּשׁ בָּהּ קוּם עֲשֵׂה, וכגון מצוה זו לדברי חכמים, או כגון איסור לא תגזול שיש בו מצוות עשה של 'והשיב את הגזילה', אֵין חַיָּיבִין עָלֶיהָ מלקות.
גמרא
מבררת הגמרא, אם עבר האדם ונטל את האם על הבנים, עַד כַּמָּה מְשַׁלְּחָהּ – מה הוא שיעור השילוח שעליו לעשות עתה. ומבארת, אָמַר רַב יְהוּדָה, עַד שֶׁתֵּצֵא האם מִתַּחַת יָדוֹ, ואף שיכול לחזור ולתופסה.
מבררת הגמרא, בַּמֶּה מְשַׁלְּחָהּ, ומבארת, רַב הוּנָא אָמַר, בְּרַגְלֶיהָ – על ידי שיכולה היא ללכת כמה פסיעות ברגליה נחשב הדבר שילוח, ואפילו אם תלש את כנפיה כדי שלא תוכל לעוף, קיים מצות שילוח בכך שהלכה ברגליה. רַב יְהוּדָה אָמַר, יש צורך שתוכל לעוף בִּכְנָפֶיהָ. וְקַיְימָא לָן – ומקובל בידינו שההלכה היא כְּרַב יְהוּדָה, שיש צורך לשלחה בכנפיה, ולכן אסור לתלוש את כנפיה קודם השילוח.
מביאה הגמרא מעשה בענין זה: הַהוּא – מעשה באדם אחד, דְגַזְרִינְהוּ לְגַפָּהּ – שחתך את כנפיה של הציפור, שִׁלְּחָהּ, וְאַחַר כָּךְ חזר ותָּפְסָה, כיון שלא יכלה לעוף. נַגְדֵיהּ – הלקהו רַב יְהוּדָה, הסובר שיש צורך לשלחה בכנפיה. אָמַר לֵיהּ – ואמר רב יהודה לאותו אדם, זִיל רַבִּי גַדְפָה – לך ותגדל את כנפיה, כלומר, תמתין עד שיצמחו כנפיה, וְשַׁלְּחָהּ – ותשלחנה.
תמהה הגמרא על הנהגתו של רב יהודה, כְּמַאן – כדעת מי סובר רב יהודה, אִי כְּרַבִּי יְהוּדָה של משנתנו, הרי אמר רבי יהודה שהנוטל אם על הבנים לוֹקֶה, וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּחַ, ומדוע חייבו לגדל את כנפיה ולשלחנה. וְאִי כְּרַבָּנָן, הרי הם אמרו שמְשַׁלֵּחַ וְאֵינוֹ לוֹקֶה, ואם כן אף שמובן מדוע אמר לו לגדל את כנפיה ולשלחה, אך קשה מדוע הלקהו מתחילה, והרי אמרו חכמים שאינו לוקה. מתרצת הגמרא, לְעוֹלָם – באמת סובר רב יהודה כְּרַבָּנָן, שמשלח ואינו לוקה, וּמה שהלקהו היינו מַכַּת מַרְדּוּת מִדְּרַבָּנָן, שלא יהא רגיל לעשות כן.
משנה
לֹא יִטּוֹל אָדָם אֵם עַל הַבָּנִים, וַאֲפִלּוּ אם עושה כן כדי להשתמש בציפור לְטַהֵר בָּהֶן אֶת הַמְּצוֹרָע. וּמָה מִצְוָה קַלָּה זו, שֶׁהִיא בִּכְּאִסָר – אין בה חסרון כיס אלא דבר מועט, כאיסר, שזו מטבע קטנה, אָמְרָה על כך התוֹרָה (דברים כב ז) 'לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים', קַל וָחֹמֶר לְמִצְוֹת חֲמוּרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, ששכרן מרובה.
הַדְרָן עֲלָךְ שִׁילּוּחַ הַקֵּן, וּסְלִיקָא לָהּ מַסֶּכֶת חוּלִּין
"זֶה הַיּוֹם עָשָׂה ה' נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ"
ברכה מיוחדת לכ 1,000 לומדי הרי"ף המבואר, המסיימים היום 'מסע' תורני בן 10 שנים,
עם סיום לימוד מסכת חולין, וסיום הרי"ף כולו!
