משנה ג: בְּכוֹר שֶׁנִּתְעָרֵב בְּמֵאָה, בִּזְמַן שֶׁמֵּאָה שׁוֹחֲטִין אֶת כֻּלָּן, פּוֹטְרִין אֶת כֻּלָן אֶחָד שׁוֹחֵט אֶת כֻּלָן פּוֹטְרִין לוֹ אֶחָד. הַשּׁוֹחֵט לַכֹּהֵן וְלַנָּכְרִי, פָּטוּר מִן הַמַּתָּנוֹת. וְהַמִּשְׁתַּתֵּף עִמָּהֶן, צָרִיךְ שֶׁיִּרְשׁוֹם. וְאִם אָמַר חוּץ מִן הַמַּתָּנוֹת, פָּטוּר מִן הַמַּתָּנוֹת. אָמַר מְכוֹר לִי בְּנֵי מֵעֶיהָ שֶׁל פָּרָה וְהָיוּ בָהֶן מַתָּנוֹת, נוֹתְנָן לַכֹּהֵן וְאֵינוֹ מְנַכֶּה לוֹ מִן הַדָּמִים. לָקַח הֵימֶנּוּ בַמִּשְׁקָל, נוֹתְנָן לַכֹּהֵן וּמְנַכֶּה לוֹ מִן הַדָּמִים:
משנה ג: בְּכוֹר בהמה טהורה שניתן לכהן, כדינו, ונפל בו מום ויצא לחולין, ומכרו הכהן לישראל, ודינו שהוא פטור ממתנות כהונה שהם זרוע לחיים וקיבה [וכפי שהתבאר לעיל (מ"ב)], שֶׁנִּתְעָרֵב בְּמֵאָה בהמות של חולין, בִּזְמַן שֶׁמֵּאָה בני אדם שׁוֹחֲטִין אֶת כֻּלָּן – את כל הבהמות המעורבות, פּוֹטְרִין אֶת כֻּלָן ממתנות כהונה, כיון שכל אחד יכול לטעון ולומר שמא הבהמה שלי היא הבכור שנפדה, ואין הכהן יכול להוציא מידו מספק את מתנות הכהונה. אבל אם אדם אֶחָד שׁוֹחֵט אֶת כֻּלָן, פּוֹטְרִין לוֹ אֶחָד – חייב לתת מתנות כהונה מכל הבהמות הנשחטות מלבד אחת, כיון שבודאי כל הבהמות שבידו מלבד אחת חייבות במתנות.
הַשּׁוֹחֵט לַכֹּהֵן וְלַנָּכְרִי – בהמה השייכת לכהן או לגוי, אף שישראל הוא השוחט, פָּטוּר מִן הַמַּתָּנוֹת. וְהַמִּשְׁתַּתֵּף עִמָּהֶן – ישראל שיש לו בהמה בשותפות עם כהן או עם נכרי, צָרִיךְ שֶׁיִּרְשׁוֹם – שיעשה בה סימן, כדי שיבינו הכל שהטעם שאינו נותן מתנות הוא כיון שיש לכהן או לגוי שותפות בבהמה. וְאִם מכר הכהן בהמה לישראל ואָמַר שהוא מוכר לו את כולה חוּץ מִן הַמַּתָּנוֹת, פָּטוּר מִן הַמַּתָּנוֹת, כיון שיש לכהן שותפות בבהמה. אָמַר ישראל לחבירו, מְכוֹר לִי בְּנֵי מֵעֶיהָ שֶׁל פָּרָה, וְהָיוּ בָהֶן חלק מהמַתָּנוֹת, וזו הקיבה, נוֹתְנָן לַכֹּהֵן, וְאֵינוֹ מְנַכֶּה לוֹ מִן הַדָּמִים – אין המוכר צריך להפחית לקונה מהמחיר ששילם לו, שהרי ידע שחלק מבני המעיים שייכים לכהן, ואינם בכלל המכירה, ואם לָקַח הֵימֶנּוּ בַמִּשְׁקָל – קנה ממנו את בני המעים לפי משקלם, הרי שמכר לו דבר שאינו שלו, שהרי הקיבה שייכת לכהן, ולכן נוֹתְנָן הקונה לַכֹּהֵן, וּמְנַכֶּה לוֹ את דמי משקל הקיבה מִן הַדָּמִים ששילם למוכר.
