משנה ד: גֵּר שֶׁנִּתְגַּיֵּר וְהָיְתָה לוֹ פָרָה, נִשְׁחֲטָה עַד שֶׁלֹּא נִתְגַּיֵּר, פָּטוּר. מִשֶּׁנִּתְגַּיֵּר, חַיָּב. סָפֵק, פָּטוּר, שֶׁהַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ, עָלָיו הָרְאָיָה. אֵיזֶהוּ הַזְּרוֹעַ, מִן הַפֶּרֶק שֶׁל אַרְכּוּבָה עַד כַּף שֶׁל יָד. וְהוּא שֶׁל נָזִיר. וּכְנֶגְדּוֹ בָרֶגֶל, שׁוֹק. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, שׁוֹק מִן הַפֶּרֶק שֶׁל אַרְכּוּבָה עַד סֹבֶךְ שֶׁל רָגֶל. אֵיזֶהו לֶחִי, מִן הַפֶּרֶק שֶׁל לֶחִי עַד פִּקָּה שֶׁל גַּרְגֶּרֶת:
משנה ד: גֵּר שֶׁנִּתְגַּיֵּר, וְהָיְתָה לוֹ פָרָה, אם נִשְׁחֲטָה עַד שֶׁלֹּא [-קודם ש]נִתְגַּיֵּר, פָּטוּר ממתנות כהונה, שהם זרוע לחיים וקיבה. ואם נשחטה מִשֶּׁנִּתְגַּיֵּר, חַיָּב במתנות אלו. ואם יש סָפֵק מתי נשחטה, פָּטוּר מנתינת המתנות, שֶׁהַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ, עָלָיו הָרְאָיָה, והכהן הרוצה להוציא מידו את מתנות הכהונה, צריך להביא ראיה שנשחטה הפרה לאחר שנתגייר.
מבארת המשנה עתה מה הם 'הזרוע הלחיים והקיבה' שחייב השוחט בהמה טהורה לתת לכהן: אֵיזֶהוּ הַ'זְּרוֹעַ', מִן הַפֶּרֶק שֶׁל אַרְכּוּבָה – מהברך של הרגל הימנית הקדמית, ועַד כַּף שֶׁל יָד – מקום חיבורה לגוף [וכיון שזו הרגל הקדמית מכונה היא 'יד'] ומכך שנאמר 'הזרוע' דורשים שזו הזרוע העיקרית והחזקה, וְהוּא שֶׁל נָזִיר – וכן לגבי איל הנזיר, שנאמר בו (במדבר ו יט) 'וְלָקַח הַכֹּהֵן אֶת הַזְּרֹעַ בְּשֵׁלָה מִן הָאַיִל', זהו החלק שמהארכובה ועד החלק העליון של הזרוע, וּכְנֶגְדּוֹ בָרֶגֶל, שׁוֹק, כלומר, בכל קרבנות השלמים, שנותן את השוק לכהן, זהו החלק שצריך לתת, אלא שבזה אינו נותן את ה'זרוע', שהיא הקדמית, אלא את הרגל הימנית האחורית של הבהמה. רַבִּי יְהוּדָה חולק על הדין האחרון ואוֹמֵר, 'שׁוֹק' היינו מִן הַפֶּרֶק שֶׁל אַרְכּוּבָה, וכדברי תנא קמא, אך לא עד מקום חיבור הרגל לבהמה, אלא רק עַד סֹבֶךְ שֶׁל רָגֶל, והיא העצם האמצעית שברגל, המתחברת ל'קולית', וללא עצם הקולית המתחברת לגוף. ממשיכה המשנה ומבארת, אֵיזֶהו 'לֶחִי' שיש ליתן לכהן במתנת כהונה, מִן הַפֶּרֶק שֶׁל לֶחִי, והוא חלק הלחי התחתון, עַד פִּקָּה שֶׁל גַּרְגֶּרֶת – עד הטבעת הגדולה שבקנה הנשימה של הבהמה, שהיא עגולה כ'פיקה', שזהו כדור שהאורגים משתמשים בו, עם הלשון שביניהם, הכל ניתן לכהן.
