משנה ב: כֵּיצַד פּוֹטְרוֹת צָרוֹתֵיהֶן, הָיְתָה בִּתּוֹ אוֹ אַחַת מִכָּל הָעֲרָיוֹת הָאֵלּוּ נְשׂוּאָה לְאָחִיו, וְלוֹ אִשָּׁה אַחֶרֶת, וָמֵת, כְּשֵׁם שֶׁבִּתּוֹ פְּטוּרָה, כָּךְ צָרָתָהּ פְּטוּרָה. הָלְכָה צָרַת בִּתּוֹ וְנִשֵּׂאת לְאָחִיו הַשֵּׁנִי, וְלוֹ אִשָּׁה אַחֶרֶת, וָמֵת, כְּשֵׁם שֶׁצָּרַת בִּתּוֹ פְּטוּרָה, כָּךְ צָרַת צָרָתָהּ פְּטוּרָה, אֲפִלּוּ הֵן מֵאָה.
משנה ב: כפי שהתבאר במשנה לעיל, אותן חמש עשרה נשים שהן אסורות על האדם באיסור ערוה, שיש בו כרת, פוטרות את 'צרותיהן' ואת 'צרות צרותיהן' מן החליצה ומן היבום. משנתנו מבארת דינים אלו: כֵּיצַד נשים אלו פּוֹטְרוֹת צָרוֹתֵיהֶן, הָיְתָה בִּתּוֹ אוֹ אַחַת מִכָּל הָעֲרָיוֹת הָאֵלּוּ נְשׁוּאָה לְאָחִיו, וְלוֹ [-לאחיו] היתה גם אִשָּׁה אַחֶרֶת, וּמֵת בלא בנים, כְּשֵׁם שֶׁבִּתּוֹ פְּטוּרָה מיבום וחליצה, כָּךָ צָרָתָהּ פְּטוּרָה.
עתה מבארת המשנה מהי 'צרת צרה': הָלְכָה אותה אשה שהיתה צָרַת בִּתּוֹ, וְנִישֵּׂאת לְאָחִיו הַשֵּׁנִי של אותו אדם [שהרי היא מותרת להתייבם לאותו אח אחר, שהרי לגבי אותו אח אין כאן ערוה כלל, שרשאי הוא לישא גם את בת אחיו בעצמה], וְלוֹ – לאותו אח שני היתה אִשָּׁה אַחֶרֶת, וּמֵת גם אח זה ללא בנים, אף על פי שכעת אין אחת מנשותיו ערוה על אח זה, מכל מקום מאחר ו'צרת בתו' נאסרה עליו בעבר, כשמת האח הראשון, נשארת היא באיסורה לעולם, וגם עתה שמת בעלה השני, וכְּשֵׁם שֶׁצָּרַת בִּתּוֹ פְּטוּרָה מחליצה ויבום, כָּךָ צָרַת צָרָתָהּ – אשת המת השני, פְּטוּרָה. וַאֲפִלּוּ היו הֵן מֵאָה אחים על דרך זו, כל אחת מהן שנפטרה בעצמה מן היבום והחליצה, פוטרת את צרתה, עד סוף העולם.
