משנה ג: שֵׁשׁ עֲרָיוֹת חֲמוּרוֹת מֵאֵלּוּ, מִפְּנֵי שֶׁנְּשׂוּאוֹת לַאֲחֵרִים, צָרוֹתֵיהֶן מֻתָּרוֹת. אִמוֹ, וְאֵשֶׁת אָבִיו, וַאֲחוֹת אָבִיו, אֲחוֹתוֹ מֵאָבִיו, וְאֵשֶׁת אֲחִי אָבִיו, וְאֵשֶׁת אָחִיו מֵאָבִיו:
משנה ג: במשניות הקודמות התבאר דין אשה שהיא צרת ערוה שנפלה לפני האדם ליבום, שכשם שהערוה אסורה ביבום ופטורה ממנו, כך צרתה אסורה להתייבם ופטורה ממנו. משנתנו עוסקת בצרת ערוה שלא במקום יבום כלל: שֵׁשׁ עֲרָיוֹת חֲמוּרוֹת מֵאֵלּוּ – מאותן חמש עשרה עריות שהוזכרו במשנה הראשונה של המסכת, וחומרתן היא מִפְּנֵי שֶׁהן נְשׁוּאוֹת לַאֲחֵרִים – שהן יכולות להנשא רק לאחרים, ולא לאחיו של אותו אדם [בשונה מחמש עשרה הנשים שבראש המסכת, שהן ערוה רק על אותו אדם מסוים, אבל אינן ערוה על אחיו מן האב, ולכן הן שייכות לפרשת יבום, ואילו שש נשים אלו אינן שייכות כלל לפרשת יבום], צָרוֹתֵיהֶן מֻתָּרוֹת – מותר לאדם לישא את צרתה של אותה ערוה שהיתה נשואה לאדם זר שמת, כיון שלא אסרה תורה צרת ערוה אלא במקום יבום. ואלו הן אותן שש עריות, אִמּוֹ, והיא אסורה גם על אחיו מן האב אף על פי שאינה אמם, כיון שהיא אשת אביהם, וְאֵשֶׁת אָבִיו, שהיא אסורה עליו ועל שאר אחיו מן האב אף אם אינה אמם, וַאֲחוֹת אָבִיו, שהיא אסורה עליו ועל כל אחיו מהאב, אֲחוֹתו מֵאָבִיו, וְאֵשֶׁת אֲחִי אָבִיו, וְאֵשֶׁת אָחִיו מֵאָבִיו, שכל אלו אסורות עליו ועל כל אחיו מן האב, ואם היו נשואות לאדם זר, ולאותו אדם זר היתה אשה נוספת, ומת או גירשה אותו אדם, רשאים לישא את צרתה של אותה אשה האסורה עליהן משום ערוה, כיון שלא נפלה לפניהן ליבום [והוא הדין בחמש עשרה נשים שהוזכרו במשנה הראשונה, שאם לא נפלו לפניו ליבום, אלא היו נשואות לאדם זר, ומת, שצרותיהן מותרות, אלא שנקטה המשנה את אותן שש עריות שלעולם לא שייך שיפלו לפניו ליבום, כיון שהן אסורות על כל אחיו מהאב, ופרשת יבום נאמרה רק באחיו מאביו שמת].
