פרק ב, משנה א: כֵּיצַד אֵשֶׁת אָחִיו שֶׁלֹּא הָיָה בְעוֹלָמוֹ, שְׁנֵי אַחִים, וּמֵת אַחַד מֵהֶם, וְנוֹלַד לָהֶן אָח, וְאַחַר כָּךְ יִבֵּם הַשֵּׁנִי אֶת אֵשֶׁת אָחִיו, וָמֵת, הָרִאשׁוֹנָה יוֹצֵאת מִשּׁוּם אֵשֶׁת אָחִיו שֶׁלֹּא הָיָה בְעוֹלָמוֹ, וְהַשְּׁנִיָּה מִשּׁוּם צָרָתָהּ. עָשָׂה בָּהּ מַאֲמָר וָמֵת, הַשְּׁנִיָּה חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת:
פרק ב, משנה א: שנינו במשנה לעיל שאחת מהעריות הפוטרות צרותיהן מן היבום והחליצה היא 'אשת אחיו שלא היה בעולמו'. מבררת המשנה, כֵּיצַד הוא דין זה של אֵשֶׁת אָחִיו שֶׁלֹּא הָיָה בְּעוֹלָמוֹ, הפוטרת את צרתה, היו שְׁנֵי אַחִים, וּמֵת אֶחָד מֵהֶם ללא בנים, וְנוֹלַד לָהֶן אָח, וְאַחַר כָּךְ יִבֵּם האח הַשֵּׁנִי אֶת אֵשֶׁת אָחִיו המת, וּמֵת גם האח השני ללא בנים, והניח שתי נשים, האחת היא אשת האח הראשון שייבמה, ועתה זקוקה היא ליבום נוסף מחמת האח השני שמת ללא בנים, והשניה היא אשתו של האח השני, ושתי נשים אלו נופלות ליבום לפני האח הקטן, שנולד אחרי מיתת האח הראשון, הָרִאשׁוֹנָה, שהיתה אשת האח הראשון, והתייבמה לאח השני,יוֹצֵאת – פטורה מיבום ומחליצה מִשּׁוּם שהיא אֵשֶׁת אָחִיו שֶׁלֹּא הָיָה בְּעוֹלָמוֹ, שהרי הוא נולד לאחר מיתת האח, וכיון שהיא ממועטת לגמרי מפרשת יבום [כפי שדרשו חכמים מפסוק] הרי היא ככל אשת אח שלא במקום מצוה, האסורה באיסור ערוה. וְהַשְּׁנִיָּה, שהיא אשתו של האח השני, ומצד עצמה היתה ראויה להתייבם לאח הקטן, שהרי נולד לפני מיתת האח השני, נפטרת מהיבום והחליצה מִשּׁוּם שהיא צָרָתָהּ של אותה אשת אח שלא היה בעולמו.
דין נוסף: אם לאחר שמת האח הראשון לא ייבם האח השני את אשת אחיו, אלא רק עָשָׂה בָּהּ מַאֲמָר – קידשה בקידושין דרבנן [שהרי מהתורה אין שום משמעות לקידושין של היבם ביבמה הזקוקה ליבום], וּמֵת לאחר קידושין אלו קודם שייבמה, והניח מלבדה אשה נוספת שהיתה נשואה לו, הרי אין היא נחשבת 'צרתה' ממש, כיון שלא ייבמה עדיין, ומכל מקום מדרבנן נחשבת היא כצרתה, ולכן אותה אשה הַשְׁנִיָּה חוֹלֶצֶת, כיון שמן התורה אינה 'צרת ערוה' כלל והרי היא אסורה להנשא לשוק ללא יבום או חליצה, וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת, כיון שמדרבנן נחשבת היא כצרת ערוה.
