משנה ה: מִי שֶׁיֶּשׁ לוֹ אָח מִכָּל מָקוֹם, זוֹקֵק אֶת אֵשֶׁת אָחִיו לַיִּבּוּם, וְאָחִיו לְכָל דָּבָר, חוּץ מִמִּי שֶׁיֶּשׁ לוֹ מִן הַשִּׁפְחָה וּמִן הַנָּכְרִית. מִי שֶׁיֶּשׁ לוֹ בֵּן מִכָּל מָקוֹם, פּוֹטֵר אֵשֶׁת אָבִיו מִן הַיִּבּוּם, וְחַיָּב עַל מַכָּתוֹ וְעַל קִלְלָתוֹ, וּבְנו הוּא לְכָל דָּבָר, חוּץ מִמִּי שֶׁיֶּשׁ לוֹ מִן הַשִּׁפְחָה וּמִן הַנָּכְרִית:
משנה ה: כדי שתתחייב אשת המת ביבום יש צורך שיתקיימו שני תנאים, א. שלא יהיו למת בנים. ב. שיהיה לו אח מן האב. משנתנו מבררת איזה 'אח' מחייב ביבום, ואיזה 'בן' פוטר מן היבום: מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אָח מִכָּל מָקוֹם – כל אח שהוא, ואפילו ממזר, זוֹקֵק – מצריך אותו אח אֶת אֵשֶׁת אָחִיו לְיִבּוּם, וְאותו אח 'אָחִיו' הוּא לְכָל דָּבָר, חוּץ מִמִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אָח מִן הַשִּׁפְחָה וּמִן הָעוֹבֶדֶת כּוֹכָבִים, כלומר, שאביו בא על שפחה כנענית או על עובדת כוכבים וילדה לו בן, שאותו בן אינו נחשב אחיו כלל, שהרי הוא עבד או גוי כאמו, ואפילו אם התגייר אינו נחשב אחיו.
מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ בֵּן מִכָּל מָקוֹם – כל בן שהוא, ואפילו ממזר, פּוֹטֵר אֶת אֵשֶׁת אָבִיו מִן הַיִּבּוּם, וְחַיָּב עַל מַכָּתוֹ וְעַל קִלְלָתוֹ – ואם היכה בן זה את אביו, או קללו, חייב הוא מיתה, וּבְנוֹ הוּא לְכָל דָּבָר. חוּץ מִמִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ בן מִן הַשִּׁפְחָה וּמִן הָעוֹבֶדֶת כּוֹכָבִים, שאינו מתייחס אליו כלל, אלא לאמו, והרי הוא עבד כנעני או גוי, כמו אמו, ואינו פוטר את אשת אביו [היהודיה] מן היבום, ואינו חייב על מכת אביו או קללתו, ואינו נחשב בנו לשום דבר, ואפילו אם התגייר אינו מתייחס אחריו.
