פרק ג, משנה א: אַרְבָּעָה אַחִין שְׁנַיִם מֵהֶן נְשׂוּאִים שְׁתֵּי אֲחָיוֹת וּמֵתוּ הַנְּשׂוּאִים אֶת הָאֲחָיוֹת, הֲרֵי אֵלּוּ חוֹלְצוֹת וְלֹא מִתְיַבְּמוֹת. וְאִם קָדְמוּ וְכָנְסוּ, יוֹצִיאוּ. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים יְקַיְּמוּ, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים יוֹצִיאוּ:
פרק ג, משנה א: משנתנו מבארת שכמו שאסור לאדם לישא את אחות אשתו, כך אסור לו לישא את אחות זקוקתו, כלומר, אם אשת אחיו נפלה לפניו ליבום, ועדיין לא ייבמה, כיון שהיא זקוקה לו הרי היא נחשבת קצת כאשתו, וממילא אסור לו לישא את אחותה, ואף לא לייבמה אם נפלה לפניו ליבום: אַרְבָּעָה אַחִין, ששְׁנַיִם מֵהֶן היו נְשׂוּאִים לשְׁתֵּי אֲחָיוֹת, וּמֵתוּ שני הַנְּשׂוּאִים אֶת הָאֲחָיוֹת ללא בנים, ונמצא עתה ששתי אחיות אלו זקוקות ליבום משני האחים, ומלבד זה שכל אחת מהן 'זקוקה' ליבום, הרי היא גם 'אחות זקוקה', כיון שגם אחותה הוזקקה ליבום במיתת בעלה, הֲרֵי אֵלּוּ חוֹלְצוֹת, כדי להתירן להנשא למי שירצו, וְלֹא מִתְיַבְּמוֹת, כיון שאחות זקוקה אסורה. וַאפילו אִם קָדְמוּ וְכָנְסוּ – עברו שני האחים הנותרים ונשאו את היבמות הללו באיסור, יוֹצִיאוּ, הראשון שנשא את אחת האחיות חייב להוציא, כיון שכשכנסה עבר באיסור אחות זקוקתו. וגם השני שנשא את האחות השניה חייב להוציא, ואף על פי שמיד לאחר שנשא הראשון את האחת פקעה זיקתה לאח השני, שהרי כבר התייבמה לראשון, ונמצא שכשנושא את השניה אינו פוגע באחות זקוקתו, מכל מקום כיון שבשעה שנפלה ליבום היתה אסורה עליו משום אחות זקוקה, אין איסור זה פוקע לעולם, ואפילו אם נשאה, יוציא.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אמנם לכתחילה ודאי אסור לשני האחים לייבם את האחיות הללו, מחמת שכל אחת היא אחות זקוקתו, אך לענין דיעבד, אם עברו וכנסו, יש מחלוקת בדבר, שבֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, יְקַיְּמוּ, כיון שאין זיקתן חמורה לאסור אפילו בדיעבד, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, גם אם עברו וכנסו, יוֹצִיאוּ.
