משנה ג: הָיְתָה אַחַת מֵהֶן אֲסוּרָה עַל זֶה אִסּוּר עֶרְוָה, וְהַשְּׁנִיָּה אֲסוּרָה עַל זֶה אִסּוּר עֶרְוָה, הָאֲסוּרָה לָזֶה מֻתֶּרֶת לָזֶה, וְהָאֲסוּרָה לָזֶה מֻתֶּרֶת לָזֶה. וְזוֹ הִיא שֶׁאָמְרוּ, אֲחוֹתָהּ כְּשֶׁהִיא יְבִמְתָּהּ, אוֹ חוֹלֶצֶת אוֹ מִתְיַבֶּמֶת:
משנה ג: הָיְתָה אַחַת מֵהֶן – מאותן שתי אחיות אֲסוּרָה עַל אח זֶה אִסּוּר עֶרְוָה, כגון שהיתה בתו, וְהאחות הַשְּׁנִיָּה אֲסוּרָה עַל זֶה – על האח השני באִסּוּר עֶרְוָה, כגון שהיתה בתו של זה, נמצא שכל אחד מהם יכול לייבם רק אחת מהן, והשניה אינה נופלת לפניו כלל ליבום מאחר והיא ערוה עליו, הדין הוא שהָאֲסוּרָה לָזֶה – לאח האחד מֻתֶּרֶת לָזֶה – לאח השני, כיון שאין היא אחות זקוקתו, שהרי האחות השניה אסורה עליו ואינה זקוקה לו כלל, וְהָאֲסוּרָה לָזֶה – לאח השני מֻתֶּרֶת לָזֶה – לאח הראשון, כיון שאחותה אסורה עליו ואינה זקוקה לו, וזו אינה אחות זקוקתו. וְזוֹ הִיא שֶׁאָמְרוּ – ועל אופן זה אמרו, אֲחוֹתָהּ של הערוה, כְּשֶׁהִיא יְבִמְתָּהּ – שהיא אשת אחיו, דינה ככל אשה הנופלת ליבום, אוֹ חוֹלֶצֶת אוֹ מִתְיַבֶּמֶת, כיון שהערוה אינה נופלת ליבום כלל לפני האסור לה, ואין אחותה נחשבת כאחות זקוקה.
